העליון הפך החלטות קודמות: ילדה תישאר בארץ

בהחלטה נדירה הפך בית המשפט העליון פסקי דין של בית המשפט למשפחה ובית המשפט המחוזי וקבע, כי ילדה בת שנתיים תישאר בארץ עם אימה, בניגוד לבקשת אביה להעבירה לארה"ב.

ההורים נולדו בארץ והכירו בה, ומשנת 2006 חיו כבני זוג בניו-ג'רזי מכוח אשרת שהייה לסטודנט. בשנת 2008 נישאו בארץ וחזרו לארה"ב, שם נולדה בתם בספטמבר 2009. במרס 2010 הגיעו לביקור בארץ, כעבור חודש שב האב לארה"ב, האם הייתה אמורה לחזור ביוני 2010 אך בפועל היא והילדה שוהות מאז בישראל.

באפריל 2010 הגישה האם לבית הדין הרבני בקשת גירושין ובקשה לקבלת משמורת על הילדה. באותו חודש הגיעו בני הזוג להבנות על הסכם ממון ומשמורת, אך בסופו של דבר לא חתמו עליו. משלא שבו האם והילדה לארה"ב, ביקש האב להשיב את הילדה על-פי אמנת האג.

בית המשפט למשפחה בנצרת קבע, כי האם חטפה את הילדה ולכן עליה להשיבה לארה"ב. בית המשפט המחוזי אימץ החלטה זו, תוך הכנסת שינויים בהסדרי החזרת הילדה. על כך ערערה האם לבית המשפט העליון, וזה קיבל (ג'. 17.5.11) את ערעורה.

השופטת עדנה ארבל קבעה, כי אכן האם נמנעה שלא כדין מהחזרת הילדה לארה"ב. ואולם, במקרה זה התקיים אחד החריגים המאפשרים את "הכשרת" מעשיה, שכן האב הסכים יותר מאשר פעם אחת שהילדה תישאר בארץ.

באותו הסכם ממון שגובש אך לא נחתם, הסכים האב להעביר ארצה את ציודן של האם והילדה, ואף נקבעו הסדרי ראייה אם ישוב להתגורר בישראל. "מכלול ההסכמות בהסכם זה מלמד באופן ברור על הסכמת הצדדים כי כל אחד מבני הזוג ילך לדרכו - המשיב יחזור לארה"ב והמבקשת והבת תישארנה בישראל", אומרת ארבל.

אמנם ההסדר לא נחתם, ממשיכה ארבל, אבל הייתה זו דווקא האם שסירבה לחתום עליו, בעוד האב היה מוכן לקבל אותו כמות שהוא. בנסיבות אלו, יש לו משקל כראיה לכך שהאב הסכים שהבת תישאר בארץ - ולפיכך אין מקום להשיבה לארה"ב. ייתכן שמאוחר יותר האב חזר בו, מוסיפה ארבל, אך אין בכך כדי לבטל את הסכמתו המקורית - שניתנה לפני המועד בו היו האם והבת אמורות לחזור לארה"ב.

ארבל מוסיפה, כי כל אופי השהות של בני הזוג בארה"ב מלמד על ארעיות: הוויזות שלהם זמניות, הם הקימו עסק בארץ, שמרו על זכויותיהם הסוציאליות כאן, אין להם בית קבע בארה"ב וכל משפחתם המורחבת חיה בישראל.

ארבל מוסיפה: "טובת הקטינה מחייבת כי הליכי המשמורת בעניינה יתבררו בישראל ולא בארה"ב. מרבית ימי חייה מתגוררת הבת, שטרם מלאו לה שנתיים, עם המבקשת, שהיא הדמות ההורית הדומיננטית בחייה, בפרט בהתחשב בשהותו הארוכה של המשיב בארה"ב, הנמשכת אף בימים אלה, וזאת במנותק מבתו. בנסיבות הפירוד בין בני הזוג, חזרתן של המבקשת והבת לארה"ב לצורך בירור סוגית המשמורת, עלולה להציב את המבקשת במצב בלתי נסבל, אשר יעמוד בסופו של דבר בניגוד לטובת הקטינה".