נשיאת בית משפט השלום בתל אביב, זיוה הדסי-הרמן, הרשיעה (8.5.11) את עו"ד רון נעים בגניבת 1.5 מיליון שקל מחברת סולכור מקבוצת כור.
נעים ייצג בשנות ה-90 את סולכור בתיק אזרחי, בו זכתה ב-2 מיליון שקל. הוא פתח חשבון בבנק הפועלים על שמו כנאמן סולכור והפקיד בו את הכספים שקיבל מן הנתבעים, בלא להודיע על כך לסולכור. באפריל 2002 העביר נעים לסולכור 500,000 שקל וטען שזהו הסכום היחיד שקיבל בגין אותו תיק. את היתרה גנב נעים, ועד סגירת החשבון שנה מאוחר יותר קנה ומכר בכסף זה ניירות ערך, כך שבסופו של דבר נצברו לזכותו 1.8 מיליון שקל.
נעים לא הכחיש שנטל את הכסף, אך טען שקיזז כדין חובות של סולכור בגין שכר טירחה. "לדידו חברו הכל נגדו, כוונתם הייתה להכשילו בכל דרך אפשרית, ועל-מנת להימנע מתשלום החובות של סולכור כלפיו כולם כאחד משקרים בעליל, ומעלים טענות שווא אשר מטרתן לשים יד על שכר הטרחה לו הוא זכאי", מתמצתת הדסי-הרמן את גירסתו.
"לנאשם הסבר ומענה לכל שאלה העולה לדיון, הכל על-פי הנסיבות ולפי התפתחות ההליך. ככלל, בעת שהנאשם נתפס בקלקלתו הוא נוהג להפנות אצבע מאשימה אל האחרים, ומבקש לראות בהם אחראים לכל נושא וענין", היא מוסיפה. ועל האופן בו חקר נעים את עדי התביעה המרכזיים, נאמר בפסק הדין: "התגלה כמי שדיבורו בוטה, מתלהם ומהלך אימים עד כי נאלצתי להפסיק את החקירה בשל הדרך בה השתלח בעדים".
הדסי-הרמן מפרטת באריכות את גרסאותיו השונות של נעים ועומדת על כך שלא הציג מסמכים התומכים בהן. היא קובעת, כי אין לגירסתו כל אחיזה במציאות: סולכור לא ידעה כלל על פתיחת החשבון, לא ידעה כלל על הסכומים שהופקדו בו בפועל, ומעולם לא הרשתה לנעים לקזז חובות נטענים של שכר טירחה. והיא מסכמת: "הנאשם נקט בשרשרת של מעשי מרמה מתוכננים ומתוחכמים המלמדים על כוונתו הברורה והמלאה להסתיר את עקבות המעשים, במטרה להשתלט על הכספים ללא כוונה להשיבם".
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה