ביה"ד: יש לשלם שכר תמורת ימים בהם לא שובץ העובד

עובד זכאי לשכר תמורת שעות בהן לא שובץ לעבודה ביוזמת המעביד, ובלבד שהיה זמין אם המעביד היה משבץ אותו. כך קובעת (14.3.11) שופטת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, מיכל נעים-דיבנר.

יואל יום-טוב הועסק כנהג בחברת מטיילי חדרה בשכר מינימום, תמורת שמונה שעות עבודה בימי ראשון-חמישי ושש שעות בימי שישי. החברה ניכתה משכרו את החלק היחסי בגין ימים בהם לא שובץ לעבודה, או שהפחיתה אותם מימי החופשה העומדים לזכותו.

נעים-דיבנר קיבלה את תביעתו של יום-טוב לתשלום תמורת ימים אלו, וקבעה: "הלכה היא, כי מעסיק מחויב לספק לעובדו עבודה בהתאם להיקף המשרה שהוסכם עימו. הימנעות מעסיק משיבוץ עובד לעבודה, עת העובד העמיד עצמו לרשות העבודה, מזכה את העובד בתשלום שכר בגין אי עבודה באותם ימים במהלכם הוא לא שובץ לעבודה".

בית הדין דחה את טענתה של מטיילי חדרה, כאילו יום-טוב הוא שביקש שלא לשבצו בעבודה בימי שישי. נעים-דיבנר ציינה, כי החברה עצמה הסתמכה על יומן העבודה שמילא יום-טוב, ובו הבחין בין חופשה לבין אי-שיבוץ לעבודה.