בג"ץ: מותר לשבות כדי להגן על זכויות גמלאים

ארגון עובדים רשאי לשבות גם לצורך הבטחת זכויותיהם של גמלאים החברים בו. כך פסק (ד', 28.4.11) בג"ץ, בעתירה שהוגשה עוד בשנת 2003 והתייחסה לסכסוך עבודה בשנת 1999.

הסכסוך הספציפי פרץ באוניברסיטת בר-אילן, אך בג"ץ החליט שיש לדון בהיבט העקרוני שלו. לפיכך, התייצב לדיון היועץ המשפטי לממשלה, והוא התקיים בפני שבעה שופטים בראשות הנשיאה דורית ביניש. את פסק הדין כתבה השופטת בדימוס אילה פרוקצ'יה.

האוניברסיטה והמדינה טענו, כי מאחר שלא מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין הגמלאי לבין המעביד, לא רשאי ארגון העובדים לשבות על-רקע מחלוקת הנוגעת לזכויות הגמלאים. בית הדין האזורי לעבודה קיבל עמדה זו, בית הדין הארצי הפך אותה ובג"ץ אימץ את עמדת הארצי.

פרוקצ'יה פותחת בסקירת השינוי במעמדם של בני הגיל השלישי, וממשיכה: "אחד הביטויים המובהקים להשתלבותו של ציבור הגמלאים במערך החברתי המוגן משתקף בהכרה הקיימת בכוחם של ארגוני עובדים לייצג גמלאים שפרשו ממקום העבודה. ייצוג זה מוכר במשפט העבודה בעולם ובישראל.

"...ארגוני עובדים בישראל נוהגים מזה שנים רבות לכלול במסגרותיהם גמלאים ממקומות העבודה, והדבר מוצא את ביטויו בתקנונים של ארגוני עובדים שונים. כך בתקנון האוניברסיטה בענייננו, וכך גם בתקנון ההסתדרות. ההלכה הפסוקה של בית הדין הארצי לעבודה הכירה מזה זמן בחברותם של גמלאים בארגוני עובדים, ובתפקידו של הארגון להגן על זכויות הגמלאים".

להגן על העובדים כאשר הם נחלשים

צילום: אילה פרוקצ'יה

לאחר דיון בזכות השביתה כזכות יסוד חוקתית, קובעת פרוקצ'יה: "תכליתם הבסיסית של חוק הסכמים קיבוציים וחוק יישוב סכסוכי עבודה הינה לאפשר, באמצעות הארגון הקיבוצי של העובדים, להגן על זכויות העובדים כלפי המעביד. אמנם, מוקד ההגנה מופנה לעובדים הפעילים, הן בכל הקשור לתנאי שכרם והן בקשר לתנאי הפרישה המתגבשים בעניינם בעת היותם עובדים.

"אולם, כדי שמוקד הגנה זה יגשים את תכליתו המלאה, מתבקשת הרחבה של הגנת ארגון העובדים גם לשלב מימושן של זכויות הפרישה, במובנן הרחב, וזאת לאחר פרישת העובד מעבודתו. בלא הגנה על מעמדו של העובד שפרש לגמלאות נפגמת ההגנה על זכויותיו במובן הרחב והעמוק, ודווקא בשלב שבו הוא נזקק במיוחד לייצוג על-ידי גוף חזק שידאג לגורלו.

"עם גידולה הניכר של אוכלוסיית הגמלאים, הלכה והשתרשה התפיסה כי תפקידו של ארגון העובדים אינו מצטמצם להגנה על העובד הפעיל בלבד, אלא יש להרחיבו גם לעובד שפרש, לצורך שמירה על מעמדו וכבודו.

"...חוק הסכמים קיבוציים וחוק יישוב סכסוכי עבודה - בפרשנותם התכליתית - אינם שוללים את יכולתו של ארגון עובדים לייצג חברים גמלאים, ולכלול את ענייני הגמלאים בגדר הנושאים שהארגון יכול לנהל לגביהם מו"מ קיבוצי, ואף להתקשר בהסכם קיבוצי בעניינם. כן אין הם שוללים את היותם של ענייני הגמלאים מושא לסכסוך עבודה. כפועל יוצא מכך, אין החוקים הנדונים שוללים את כוחו של ארגון העובדים לעשות שימוש באמצעי השביתה, במסגרת סכסוך עבודה, לצורך קידום ענייני הגמלאים הנימנים על חבריו.

"הגמישות הפרשנית של חוקים אלה, המתבקשת לאור התכליות אותן הם מבקשים להשיג, מביאה לתוצאה כי יש בהם כדי לספק הגנה יעילה לא רק לזכויות העובדים הפעילים כלפי המעביד, אלא גם לתת ייצוג נאות לעובדים לשעבר אשר פרשו, שעיקר זכויותיהם התגבשו טרם פרישתם".

תפקידם החברתי של ארגוני העובדים

צילום: דורית ביניש [צילום: פלאש 90]

ביניש מוסיפה הערה כללית: "לארגוני העובדים תפקיד חברתי. בהעדר חוק יסוד לחיזוק מעמדן של הזכויות החברתיות, יש ליתן לגופים הרלוונטיים כלים מתאימים, ככל שהנורמות המשפטיות מאפשרות זאת, להגנה על הזכויות החברתיות של הקבוצות החלשות בחברה. במציאות החברתית והכלכלית שנוצרה בישראל, הגמלאים הם ללא ספק קבוצה מוחלשת. יש, איפוא, מקום לשמר ולפתח את הכלים המועטים העומדים לרשות ציבור זה.

"מתן אפשרות לארגוני העובדים המייצגים אותם, להגן על זכויותיהם של הגמלאים, שצמחו מהמסגרת של העסקתם, הינו כלי שיש בו כדי להתאים את המצב המשפטי לצרכיה של המציאות החדשה".