ביהמ"ש ביטל החלטת לשכת עוה"ד שלא להכיר בהתמחות

שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, מיכל רובינשטיין, קבעה (14.4.11), כי מתמחה במשפטים שעבד במקביל כרואה חשבון, ייחשב כמי שהשלים את התמחותו ויוכל לגשת כבר בחודש הבא למבחני לשכת עורכי הדין. בכך קיבלה רובינשטיין את ערעורו של רגיד סולים על החלטת הוועד המרכזי של הלשכה לפסול רטרואקטיבית את כל התמחותו.

סוילם, בן 37, הוא נשוי ואב לתינוקת, ובעל רשיון ראיית חשבון מאז 2001 וסיים תואר ראשון ושני בהצטיינות. בשנת 2009 סיים בהצטיינות את לימודי המשפטים והחל להתמחות במשרד עורכי דין, במקביל לעבודתו במשרד חלקית במשרד רואי חשבון.

בשל טעות, לא דיווח סוילם ללשכת עורכי הדין על עבודתו הנוספת, ועשה זאת מאוחר יותר תוך שהוא מבקש אישור לעבודה זו. הלשכה סירבה להעניק לו את האישור, מאחר שלדברי ראש הלשכה, יורי גיא-רון, כמדיניות אין היא מאשרת התמחות במקביל לעבודה במשרד רו"ח. לעומתו טען עו"ד יראון פסטינגר, כי יש תקדימים למתן אישורים כאלו.

מכל מקום, סוילם צמצם את עבודתו ל-16 שעות שבועיות בלבד וביצע אותה בימי שישי-שבת. באוקטובר שעבר החליט הוועד המרכזי של הלשכה לפסול את שנת ההתמחות של סוילם ולחייבו להשלימה בלא עבודה נוספת.

בדיון שהתקיים בפני רובינשטיין בינואר השנה, הציע סוילם להמשיך בהתמחותו עד 1.4.11 בלא עבודה נוספת ובכך להשלים 18 חודשי התמחות, והלשכה תאפשר לו לגשת למבחניה בחודש מאי. רובינשטיין המליצה בפני הלשכה להיענות להצעה, אך זו מסרה: ביהמ"ש המליץ למשיבה לקבל פשרה זו לאור נסיבותיו המיוחדות "הוועד המרכזי דן בהמלצת בית המשפט ולא ראה כי יש הצדקה להיעתר להמלצה. על המתמחה להשלים שנת התמחות מלאה ללא עבודה נוספת".

חופש העיסוק של המתמחה כבר נפגע פעמיים

בהחליטה לפסול את החלטת הלשכה, אומרת רובינשטיין: "אין מחלוקת בין הצדדים כי מלכתחילה אושרה התמחותו של העותר על-ידי הלשכה וכי אך בתום לב לא דיווח הוא ללשכה מבעוד מועד על עבודתו הנוספת בראיית חשבון.

"אין גם מחלוקת בין הצדדים כי העותר השלים את המכסה השבועית של שעות התמחותו וכי בפועל לא נפל פגם מקצועי או אחר בהתמחותו למעט עבודתו הנוספת ללא אישור. גם ביקורת פתע של מפקח הלשכה העלתה שהעותר מבצע התמחותו כנדרש. העותר ביצע עבודתו הנוספת הן על-מנת לשמור על עיסוקו הקודם ללימודי המשפטים כרואה חשבון והן על-מנת לעשות לפרנסת משפחתו.

"...ההתמחות אכן שימשה את העותר ללימוד והכרת המקצוע, וכי התמחות מאושרת זו פוקחה על-ידי הלשכה והדוחות התקופתיים של המאמן והעותר הוגשו במועדם כנדרש. לא מצאתי כי עבודתו הנוספת פגמה בהתמחותו הגם שהשלים תקופת התמחות נוספת בת חצי שנה, חציה בעבודה נוספת בשישי-שבת בלבד, וחציה ללא עבודה נוספת כלל. לאור שתכלית ההתמחות בענייננו הושגה, לא מצאתי כי יש לפסול אותה במלואה".

רובינשטיין מסכמת: "בעוד שההחלטה האם לאשר עבודה נוספת אם לאו היא בגדר הפעלת בסמכות מינהלית, הרי שהחלטה לפסול רטרואקטיבית התמחות מלאה היא הפעלת סמכות מעין-שיפוטית. מדובר בהחלטה הרת גורל עבור מתמחה.

"בענייננו, באיזון שבין חופש העיסוק שנפגע כאן פעמיים - הן באיסור על עבודה נוספת להשלמת הכנסה והן בפסילת ההתמחות ועיכוב של שנה בזכאותו של העותר לגשת למבחני הלשכה ולהתקבל כחבר בלשכת עורכי הדין, לבין הצורך להקפיד על כללי הלשכה ולקבל אישור מבעוד מועד לעניין עבודה נוספת, מקום שאי ההקפדה נבעה מטעות, גובר הראשון בעיקר לאור העובדה שהעותר כבר נענש על טעותו שבאי הדיווח וביצע התמחות בת שנה וחצי במקום שנה כנדרש ותכלית ההתמחות הושגה".