חברת פלאפון תפצה ב-3,000 שקל לקוח שלה, משום שגבתה ממנו תשלום על קו טלפון מוקפא בלא ליידע אותו על הדבר. כך קבע (13.4.11) שופט בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, אברהם טננבוים.
יוסף איצ'ר ביקש בשנת 2003 להתנתק מפלאפון, אך שוכנע בידי נציג השירות להקפיא את הקו ללא תשלום. רק באוקטובר 2010 הבחין איצ'ר בדפי חשבון הבנק שלו, כי פלאפון גבתה ממנו 53.84 שקל למרות שלא עשה כל שימוש בקו. בבירור עם החברה התגלה לו, כי היא שינתה את מדיניותה והחלה בשנת 2007 לגבות תשלום חודשי גם מקווים מוקפאים.
פלאפון טענה, כי הודיעה לאיצ'ר על השינוי בדוא"ל ובמסרונים למספר הטלפון הרשום אצלה. איצ'ר הגיב באומרו, כי כתובת הדוא"ל שציינה החברה כלל אינה מוכרת לו, וכי לא יכול היה לקבל מסרונים לטלפון שאיננו ברשותו.
טננבוים קבע, כי אם רצתה פלאפון לשנות את התנאים, היה עליה לקבל את אישורו של איצ'ר בכתב. היא עצמה הודיעה לבית המשפט שאינה מצליחה למצוא את החוזה עליו חתם איצ'ר לפני תשע שנים, וטננבוים תמה: לאור זאת - "מי הסמיכה לגבות כספים מהתובע על סמך חוזים עלומים שאין איש יודע מיהם ומהם?"
טננבוים גם התייחס לטענתה של פלאפון, לפיה כל חוזיה מתירים לה לגבות דמי שירות "כמפורט במחירון המפעיל כפי שיתעדכן מדי פעם". הוא הגיב: "אני מקווה שאין זה המצב". בכל מקרה, הוא אומר, כאשר אומרים לאדם מן היישוב שלא ייגבה ממנו תשלום - הוא מצפה שלא ייגבה ממנו תשלום, ולא שאולי בעתיד התשלום ייגבה בלא הסכמתו.
בשולי פסק הדין, מתייחס טננבוים למה שהוא מכנה "הקלות הבלתי נסבלת של ניכויים מהחשבון". לדבריו, "אין לך אזרח מישראל שאין לו גופים שונים ומשונים שידם תחובה לכיסו ולחשבון הבנק שלו", אך אין לו הכלים לעקוב אחרי כל הניכויים ולהתמודד איתם. טננבוים נזכר, להבדיל, באמרת חז"ל: "כיוון שניתנה רשות למשחית לחבל, אינו מבדיל בין צדיק לרשע".
הוא מוסיף: "אחד מאלף מבין את פשר החשבונות הללו, ועוד פחות מזה הלקוחות שיכולים למחות כנגדם. ממילא מוטלת על גופים אלו מעין חובת 'נאמנות'. החובה לעשות כל שביכולתם על-מנת שאלו יהיו מדויקים, ברורים, בהירים ומובנים ככל האפשר לכל לקוח. לא רק ללקוח אשר חשבונות נהירים לו כשבילי העיר, אלא גם ללקוח שכמעט ואינו מבין בהם מאומה".
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה