שר המשפטים יאפשר לחברי כנסת לקדם הצעות חוק נגד כלי תקשורת

שר המשפטים יעקב נאמן יאפשר לחברי הכנסת לקדם הצעות חקיקה לתיקון חוק איסור לשון הרע, כך שיוטלו על כלי התקשורת חובות נוספים - כולל החובה לטהר שמו של אדם שאותו הכפישו. בכנסת הולך ומתגבש כרוב להכביד על מוציאי לשון הרע, וזאת מחמת התנהלותם המופקרת של כמה כלי תקשורת.

על-פי ההצעת החוק שהגישו ח"כ יעקב כץ ואחרים, כלי תקשורת יחוייבו לפרסם בהבלטה ראויה את דבר טיהורו של קורבן שהכפישו. על-פי הצעת חוק שהגישו ח"כ יריב לוין ואחרים, יחוייבו כלי התקשורת ליתן לנפגע זכות-תגובה באופן ראוי ומובלט. הצעת החוק תאפשר להחיל עונשים כבדים כנגד מי שיוציא לשון הרע: 300 אלף ש"ח על פרסום לשון הרע (במקום 50 אלף ש"ח כיום); ו-600 אלף ש"ח על פרסום לשון הרע באופן זדוני (במקום עד 100 אלף ש"ח כיום).

ההצעות מקודמות בגלל ההכפשות הזדוניות מצד כלי תקשורת

הצעות החוק מקודמות בתקופה זו במקביל לביקורת הציבורית הגוברת נגד כמה כלי תקשורת, ובראשם נגד ידיעות אחרונות ומעריב, שפועלים משיקולים זרים, ומנהלים מערכת הכפשות אישית נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ונגד כמה מהשרים בממשלתו, ובהם שר הביטחון אהוד ברק.

החלטת השר נאמן להימנע מנקיטת עמדה - בעד או נגד, נובעת מגישתו, לפיה מכיוון שהנושא כרוך בשיקולים פוליטיים, ונוכח זאת שמינויו נעשה כמינוי שר מקצועי, אל-לו להתערב לכאן או לכאן בהחלטות פוליטיות בעיקרן, ויש להשאיר את ההכרעה בידי חברי הכנסת שנבחרו על-ידי הציבור.

בנסיבות אלה, יאפשר שר המשפטים להצעות החוק לזרום כסדרן מבלי לנקוט עמדה ו/או פעולה שתסכל קידום הצעות החוק. משמעות הדבר, במציאות הקיימת: נוכח מעמדו החזק בממשלה בפרט ובוועדת השרים בפרט, ומחמת התנהלותם המופקרת של כמה כלי תקשורת - ניתן למעשה 'אור ירוק' לקידום הצעות החוק שייכפו על כלי התקשורת להתנהל באופן הוגן.

בפני הכנסת תלויות ועומדות כמה הצעות חוק. שתיים מהן מפורטות בהמשך.

כלי תקשורת יחוייבו לטהר קורבן שהכפישו

צילום: יעקב כץ. לטהר [צילום: פלאש 90]

הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – הרחבת חובת העידכון), התשע"א–2011 (הוגשה ביום 25.01.11 על-ידי חברי הכנסת יעקב כץ, ציפי חוטובלי, אברהם מיכאלי, גדעון עזרא, אורי אריאל, אורית זוארץ, זאב אלקין, נסים זאב, יואל חסון, דב חנין, יריב לוין, דני דנון, אופיר אקוניס).

מטרת ההצעה (כפי שהובאה בדברי ההסבר)

* מוצע בזה לתקן את סעיף קטן (א) בסעיף 25א לחוק איסור לשון הרע, כך שגם מי שהתעורר חשד בעניינו אך בפועל לא נפתחה נגדו חקירה יוכל לדרוש את זכויותיו לפרסום מעודכן לפי סעיף זה.

* עוד מוצע, לחייב את כלי התקשורת לפרסם ידיעה מעודכנת, שתטהר את שמו של החשוד בדיוק באותה הבלטה שבה פורסמה הידיעה המקורית. נוסח סעיף 25(ב) כיום, מאפשר לכלי התקשורת להצניע את הידיעה המעודכנת, בטענה שהמחוקק דרש מהם לפרסם את ההודעה "בהבלטה ראויה" ולהתחשב "בין השאר בדרך שבה פורסמה הידיעה שאותה יש לעדכן". מכאן, ששיקולי עריכה יכולים לפגוע בהיקף החובה לטהר את שמו של החשוד. יש להניח כי הדרישה שההודעה המתקנת תפורסם באותה הבלטה שבה פורסמה הידיעה הפוגעת, היא דרישה בסיסית, שמי ששמו הטוב של האדם יקר בעיניו, יצדד בה.

עונשים כספיים כבדים על מפרסמי דיבה

צילום: יריב לוין. עונשים כספיים [צילום: אתר הכנסת]

הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – אי ייחוד העילה והוספת סעדים), התש"ע–2010 (הוגשה ביום 21.07.10 על-ידי חברי הכנסת יריב לוין, זבולון אורלב, אנסטסיה מיכאלי, ישראל חסון).

ההצעה (שפי שהוצגה בדברי ההסבר):

מטרת חוק זה הינה להבהיר ולהרחיב את האפשרויות הניתנות לבית המשפט בבואו להגן ולתת סעד לאדם שנפגע מהוצאת לשון הרע כנגדו.
משכך, מוצע לתקן את החוק באופן שייטיב את מצבו של הנפגע ביחס להוראות החוק הקיימות. הנפגע מהוצאת לשון הרע נמצא מלכתחילה בעמדת נחיתות משעה שהנזק שנגרם לו הוא מיידי ולעיתים קרובות בלתי ניתן לתיקון. מאידך, גם כאשר מוגשת תביעה, הליכי התביעה בה הינם ארוכים, תוך ששמו הטוב של הנפגע ניזוק במהלך כל התקופה. על-רקע זה, ראוי כי הנפגע יזכה בפיצויים בסכומים ניכרים אשר יהיה בהם כדי לפצות ולו במידה מסוימת על הנזק שנגרם לו, ובד בבד ראוי לחייב את המעוול בתוצאות העוולה שעשה.

* סעיף 1 -

המסכת העובדתית הנדרשת להוכחת לשון הרע, שונה מזו הנדרשת להוכחת עוולת הרשלנות ועוולת המטרד. משכך, תביעת לשון הרע אינה צריכה לחסום את דרכי ההשבה האחרות, אלא להיות כלי נוסף שניתן להשתמש בו על-מנת למזער נזקים.

לפיכך מוצע, כי המחוקק יצביע על מאזן האינטרסים הנכון, והחוק יתוקן כך שיבהיר כי תביעה לפי חוק איסור לשון הרע אינה מונעת ממי שנפגע מפרסום פוגע לקבל סעד לפי כל דין אחר וכן כי היות פרסום לשון הרע, לא יגרע מהיותו גם עוולת רשלנות לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] או עוולה לפי כל דין אחר.

* סעיף 2 -

חוק איסור לשון הרע קובע בסעיף 7א, כי במשפט של עוולה אזרחית לפי חוק זה, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק, ואף מוסיף כי במקרה שבו הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע רשאי בית המשפט לפסוק עד כפל הפיצוי האמור, ללא הוכחת הנזק.

בהתאם למצב החוקי היום, מטרת הפיצויים היא שלילת התוצאה של מעשה הנזיקין בדרך של העמדת הניזוק, עד כמה שהדבר ניתן להיעשות, באותו מצב שבו היה נתון בעת פרסום לשון הרע אילולא הפרסום האמור. אולם, נוכח הנזק הרב הגלום בפרסום לשון הרע, אשר עלולה להביא להרס חייו של אדם, לפגיעה בחייו המשפחתיים וביכולתו להתפרנס, ראוי לקבוע במסגרת החוק גם תשלום פיצויים גבוהים יותר שהינם עונשיים במהותם אשר אינם משקפים הערכה של הנזק שגרם המזיק לניזוק על-ידי העוולה, אלא באים להעניש את המזיק על התנהגותו השלילית.

בנסיבות אלו, ועל-מנת לעגן בחקיקה את סמכותם של בתי המשפט לפסוק פיצויים גבוהים יותר, אשר מביאים בחשבון את חומרת התנהגותו של מוציא לשון הרע, ואינם תלויים בנזק שנגרם, שאותו ממילא קשה לכמת לסכום כספי, מוצע לשנות את המצב הקיים, ולקבוע שלוש מדרגות פיצוי כדלקמן:

(1) בשלב הראשון רשאי בית המשפט לפסוק פיצוי בשיעור של עד 300,000 שקלים חדשים במקום עד 50,000 שקלים חדשים (סעיפים 2(1) ו – 2(2) להצעת החוק).

(2) בשלב השני רשאי בית המשפט לפסוק פיצוי שלא יעלה על 600,000 שקלים חדשים, אם הוכיח התובע שלשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע בו (סעיף 2(3) להצעת החוק).

(3) בשלב השלישי רשאי בית המשפט לפסוק פיצוי שלא יעלה על 1,500,000 שקלים חדשים כאשר לא ניתנה לנפגע אפשרות נאותה לפרסם את תגובתו המלאה בצמוד לפרסום (סעיף 2(4) להצעת החוק).

לעניין זה יצויין כי הזכות לשם טוב מעגנת בתוכה גם את הזכות למתן תגובה והתייחסות לפרסום העלול לפגוע בשם הטוב. יתרה מכך, לעיתים קרובות מתן האפשרות להתייחס ולהגיב לפרסום מתוכנן, יאפשר לנשוא הפרסום להעמיד את המפרסם על טעויותיו, לתקן את העובדות ובכך למנוע מלכתחילה פרסום שיש בו משום הוצאת לשון הרע. החובה לקבל תגובה לפרסום מתוכנן ולפרסמה ראוי שתקבל ביטוי הולם גם בחוק, נוכח קיומה של תופעה חמורה ביותר הבאה לידי ביטוי בפרסום דברים מבלי שניתנת לנשוא הפרסום האפשרות להגיב עליהם. זאת, בשעה שהנטל המוטל על מפרסם הפרסום לקבל תגובה ולפרסמה הינו נטל קל שתועלתו רבה, הן להבטחת הדיוק בפרסום, הן למיצוי האפשרות למנוע מבעוד מועד פרסום לשון הרע והן למימוש נאות של זכויותיו הבסיסיות של נשוא הפרסום.

ראוי להדגיש, כי לעיתים מתבצע הפרסום אף מבלי שמתבקשת תגובה, לעיתים מתבקשת תגובה מיידית שאינה מאפשרת לנשוא הפרסום שיקול דעת הולם בעת מתן התגובה, ולעיתים מתבקשת ואף מתקבלת תגובה, אולם אין היא מפורסמת או שפרסומה נעשה תוך קיצורים והשמטות ובאופן שאינו משקף נאמנה את התגובה כפי שניתנה. ביצוע פרסום שהוא בבחינת לשון הרע, תוך הימנעות אף ממתן אפשרות הולמת לנפגע להתייחס לפרסום ולהגיב לנטען במסגרתו, היא בבחינת "הוספת חטא על פשע" ותופעה שראוי לעוקרה מן השורש. משכך, מוצע לחייב במקרה כאמור את המפרסם בתשלום פיצויים עונשיים בשיעור גבוה במיוחד של פי חמישה מסכום הפיצוי שנפסק לחובתו בגין עצם הפרסום של לשון הרע.

* סעיף 3 -

כדי לעגן בחוק את החובה החוקית לבקש ולפרסם את תגובתו של הנפגע מהפרסום, מוצע להוסיף לחוק את סעיף 12א, שחשיבותו כבר הובהרה לעיל.

* סעיף 4 -

מוצע כי תחולת התיקון לחוק תהא על פרסומים שנעשו החל ממועד פרסומו ברשומות, באופן שלא תיקבע תחולה רטרואקטיבית ביחס לפרסומים שנעשו טרם קבלת התיקון המוצע.

צילום: נתניהו. הוכפש [צילום: פלאש 90]

צילום: ברק. הושמץ [צילום: משרד הביטחון]