התגרדות רודפת התגרדות: האם גירוד מידבק?

גירוד, כמו פיהוק, עלול להיות מידבק... ויכול לעורר באנשים צורך דחוף לגרד לאחר שהם מתבוננים באדם אחר שמגרד. אלו ממצאי מחקר שפורסם בעיתון הבריטי לדרמטולוגיה (מתגרדים?).

מדענים מהמרכז הרפואי הבפטיסטי "ווייק פורסט" חקרו את מה שכינו "גירוד מידבק" המועבר בדרך ויזואלית. לדבריהם, בהחלט מתקבל על הדעת שרשתות עצביות או מנגנונים העומדים מאחורי הגירוד המידבק דומים לאלו המעורבים בפיהוק מידבק, תופעה שנחקרה לא מעט אך עדיין לא נמצא הסבר מספק עבורה.

צוות החוקרים גייס 14 משתתפים בריאים ו-11 משתתפים שסבלו מאטופיק דרמטיטיס (אסתמה של העור) - הפרעה דלקתית של העור הגורמת בדרך כלל לפריחות ולגירוד.

משתתפי המחקר קיבלו היסטמין - חומר שיכול לגרום לגירוד - או תמיסת מי מלח - חומר שאינו גורם לגירוד - אותם מרחו החוקרים על זרועותיהם. במקרה של משתתפי המחקר שסבלו מאטופיק דרמטיטיס החומר הושם באזור בו לא הייתה פריחה. כל המשתתפים היו תחת מעקב בזמן שצפו בסרטון וידאו קצר בו נראו אנשים שגירדו, או שהיו במצב רגוע, כדי שניתן יהיה לנתח את תגובתם.

המשתתפים שסבלו מאטופיק דרמטיטיס סבלו גם מגירוד חזק יותר והתגרדו לעתים קרובות יותר כשצפו בקטעי הווידאו של אנשים אחרים מתגרדים. אנשים שסבלו מהמצב העורי דיווחו על עוצמת גירוד שהלכה וגברה בזמן שצפו בסרטונים של אנשים מתגרדים. הדבר היה נכון אצל תשעה מהמשתתפים שסבלו מההפרעה העורית, אך לא אצל שני משתתפים.

ניתוח אופי הגירוד של חולי האטופיק דרמטיטיס ושל המשתתפים הבריאים גילה כי הצפייה של החולים בסרטון שהציג אנשים מתגרדים הכפילה את משך התקפי הגירוד. משתתפים אלו התגרדו גם במקומות רבים יותר ולמשך זמן רב יותר בהשוואה למשתתפים הבריאים שצפו בסרטוני הווידאו.

החוקרים משוכנעים שאם נבין את התהליכים המתרחשים במוח, ניתן יהיה לפתח טיפולים עתידיים שיכוונו לאזורים אלו ויקלו על הדחף לגרד. הם הדגישו גם כי המחקר מוקדם מדי ותצפיתי בלבד, וכי הם מתכננים לבצע הדמיית תהודה מגנטית (MRI) כדי לחקור יותר לעומק את המנגנונים במוח הפועלים בזמן הגירוד. המטרה, לדבריהם, היא לפתח טכניקות כמו הרפיה ומדיטציה, בנוסף לטיפולים תרופתיים שיוכלו לכוון לאזורים ספציפיים במוח כדי להפחית את חומרת הגירוד.