ביהמ"ש: הטלת עיקול שגוי מהווה לשון הרע

הטלת עיקול שגוי על חשבון בנק מהווה לשון הרע ועשויה לחייב את מטיל העיקול בתשלום פיצוי. כך קובע (24.3.11) שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, אמנון כהן.

כהן קיבל את ערעורו של עו"ד רזיאל גסלר על דחיית תביעת לשון הרע שהגיש נגד עיריית ירושלים, בעקבות הטלת עיקול על חשבון הבנק שלו. גסלר קיבל בשנת 1997 דוח חניה בסך 70 שקל, אך הדוח והתכתובת שבעקבותיו נשלחו לכתובת שגויה ולכן לא נמסרו לו. בסופו של דבר הצטבר חוב של 441 שקל, ובגינו ביקשה וקיבלה עיריית ירושלים עיקול על חשבונותיו של גסלר בשני בנקים שונים, שהוסר לאחר ששילם את הקנס.

בדיון התברר, כי גסלר עדכן כנדרש את כתובתו במשרד הפנים, במשרד הרישוי ובמודיעין 144 של בזק, ומכתבי העירייה לא הגיעו אליו בשל טעות בהקלדת שמו במשרד הרישוי. בית משפט השלום קבע, כי מאחר שמדובר היה בסכום קטן מאוד, הרי שבנקאי סביר לא יפרש את הטלת העיקול כפגיעה בשמו הטוב של גסלר.

כהן סבר אחרת. לדבריו, "עצם הצגתו של המערער כמי שמתחמק, לכאורה, מלשלם את חובותיו, יש בה כדי להשפילו ולפגוע בשמו הטוב בעיניו של בנקאי סביר, ללא כל קשר לגובה העיקול". כהן מציין שהפגיעה חמורה במיוחד בשל היותו של גסלר עורך דין, שכן אחד העיקולים הוטל על חשבון אותו ניהל בנאמנות עבור לקוחותיו.

כהן דחה את טענתה של עיריית ירושלים, לפיה עומדת לה ההגנה בחוק לשון הרע המדברת על "פרסום שהמפרסם חייב לעשות על-פי דין". לדבריו, מאחר שמכתבי ההתראה לא נמסרו לגסלר שלא באשמתו, הוא לא יכול היה לדעת על הטעות בהקלדת שמו ולפיכך אינו צריך לשאת בתוצאות המחדל.

עם זאת, זיכה כהן את גסלר בפיצוי של 5,000 שקל בלבד, לעומת 50,000 השקלים שתבע, וזאת בהתחשב בסכום הנמוך של העיקול. העירייה חויבה גם לשלם לו הוצאות בסך 2,500 שקל.