שאלת אופי מאסרו של משה קצב מציבה בעיה קשה מאוד, וכמובן חסרת תקדים, בפני שירות בתי הסוהר, בשל הצורך להגן עליו מפני אסירים אחרים.
קיימת סכנה מוחשית, שאסירים שלא קיבלו חנינה מקצב בהיותו נשיא, או כאלו שירצו לנקום בו על מעשיו ו/או לזכות בפרסום, יבקשו לפגוע בו. להבדיל, זוהי לטענת המדינה אחת הסיבות לבידודו של יגאל עמיר ב-16 שנות מאסרו.
פקודת בתי הסוהר מעניקה למפקד כל בית כלא את הסמכות להחליט על החזקתו של אסיר בהפרדה ("בידוד" בלשון העם), בין היתר אם הדבר נדרש לשמירה על שלומו או בריאותו. ואולם, הפרדה מוחלטת - דהיינו אסיר בודד בתא - לא יכולה להימשך יותר משישה חודשים בלא אישורו של בית המשפט. הפרדה יחד עם אסירים נוספים (שכולם יחדיו מופרדים מיתר האסירים) מחייבת אישור של בית המשפט אחת לשנה.
דרוש פתרון יצירתי
בעיית המאסר של קצב יכולה להיפתר חלקית בצורה יצירתית, אם יוחזק במקום שכיום אינו בית סוהר, אך יוכרז ככזה לצורך מאסרו. הפקודה מאפשרת זאת במפורש: "השר [לביטחון הפנים] רשאי להכריז בהודעה, כי בניין פלוני או מחנה פלוני או מקום אחר הוא בית סוהר לפי פקודה זו, ורשאי הוא באותה דרך להכריז שבית סוהר פלוני יחדל להיות בית סוהר לעניין פקודה זו". מדובר, לפיכך, בסמכות מינהלית שאינה מצריכה אישור כלשהו. ניתן כמובן יהיה לתקוף אותה בבית המשפט, אך לא סביר שהוא יתערב בשיקול דעתו של השר.
במקרה כזה, אומנם יהיה קצב למעשה בבידוד, אך יהיה קל בהרבה להגן עליו. ייתכן אפילו שניתן יהיה להפקיד את השמירה בידי היחידה לאבטחת אישים, בלא צורך להפריש סוהרים מיוחדים מבתי הכלא הקיימים.
הבידוד - ענישה אחרי ענישה
הבידוד מהווה, למעשה, ענישה אחרי ענישה. מקובל להשתמש בו כאמצעי זמני לצורך הענשת אסירים בלתי ממושמעים. לתקופות ארוכות הוא נהוג במקרים נדירים מאוד, כמו זה של עמיר או של תת-אלוף לשעבר רמי דותן. בתי המשפט גם נוטים לאחרונה להקשות על המדינה בבקשותיה להאריך מאסר בבידוד, וכך למשל היא נדרשת למצוא דרכים להעניק הקלות לעמיר.
יתרה מזאת: בעיית הכליאה קלה יחסית, בהשוואה לשטחים הציבוריים בכלא - החצר, חדר האוכל, חדרי לימוד וכדומה - ובהשוואה לעבודות אליהן משובצים האסירים, בכלא או מחוצה לו. גם אם קצב יוחזק בתא לצידם של אסירים שאינם מסכנים אותו, יהיה על השב"ס למצוא פתרון שיבטיח את שלומו מחוץ לתא. זאת, כאמור, בהנחה שבידוד מלא אינו בא בחשבון.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה