עבריין שהתחמק ממאסר התגלה כשביקש משפט חוזר

שופטת בית המשפט העליון, עדנה ארבל, הורתה (ה', 17.3.11) לפעיל שוק ההון לשעבר, אריה שפיר, להתייצב ב-26.4.11 לריצוי שישה חודשי מאסר בפועל, בגין עבירות ניירות ערך שביצע בתחילת שנות ה-90.

שפיר ואחיו היו פעילים מרכזיים בבורסה ערב המפולת של 1993, וכאשר זו באה - החלו להשפיע בתרמית על שערי מניותיהן של ארבע חברות, בהן היו בעלי מניות מרכזיים. בית משפט השלום בתל אביב גזר על שפיר שנת מאסר בפועל, אך בית המשפט המחוזי המיר את עונשו לשישה חודשי עבודות שירות.

שפיר הגיש לבית המשפט העליון בקשה למשפט חוזר, תוך שהוא מעלה שלל טענות: ראיות התביעה יסודן בשקר או בזיוף; הוצגו עובדות או ראיות העשויות לשנות את תוצאת המשפט לטובתו; אחד מהנאשמים הנוספים הורשע בינתיים בביצוע העבירה; וכי נתעורר חשש של ממש כי מההרשעה נגרם לו עיוות דין. שפיר הגדיל לטעון, כי אין כיום טעם במשפט חוזר ולכן יש לזכותו.

מתגובת המדינה התברר, כי שפיר כלל לא ריצה את עונשו. הוא התייצב לעבודות השירות במשך שבוע בלבד ובשנת 2009 נקבע שלפיכך ירצה את יתרת עונשו במאסר. שפיר ערער על כך לביהמ"ש והמדינה הסכימה לשבצו שוב בעבודות שירות, אך שפיר נעלם והוצא נגדו צו מעצר. מפסק הדין עולה, כי המדינה לא ידעה על מקום הימצאו עד שהגיש את הבקשה לבית המשפט העליון.

בתגובה לגילויי המדינה טען שפיר, כי הבין שעונש המאסר שלו מעוכב עד שישלם את הקנס בן 100,000 השקלים שהוטל עליו. מאחר שלא שילם את הקנס - טען - הרי שהוא גם פטור מן המאסר. אי תשלום הקנס גרר איתו ארבעה חודשי מאסר נוספים, אותם ריצה שפיר באמצע 2009 - ולאחר מכן, כאמור, נעלם.

ארבל דחתה את בקשתו של שפיר בשל הממצאים שהגישה לה המדינה. היא קבעה: "הרושם המתקבל הוא כי המבקש מנסה להתחמק זה זמן רב מביצוע העונש שנגזר עליו ועושה דין לעצמו. לטעמי, די בהתנהלות זו כדי לקבוע כי המערער פונה לבית המשפט עת שהוא פועל על דעתו בניגוד להחלטות בית המשפט בעניינו ועל כן אין מקום להיעתר לבקשתו".

למעלה מן הצורך, מעירה ארבל, דין בקשתו של שפיר להידחות גם לגופה, שכן לא התקיים אף אחד מן התנאים הקבועים בחוק למתן משפט חוזר, ואילו היועץ המשפטי לממשלה לא הסכים - כנדרש - לזיכויו.

לבסוף אומרת ארבל: "בקשתו של המבקש רצופה בטענות למירמה ולהתנהלות בלתי תקינה של כלל גורמי אכיפת החוק, וזאת בלשון צינית, משולחת-רסן וללא כל בסיס לטענותיו הגורפות. מוטב היה לטענות שלא תיטענה, מכל מקום לא בדרך בה נטענו, באשר לא הוצג להן כל בסיס, ומוטב היה למבקש שיבחן מעשיו והתנהלותו לפני שהוא מטיח האשמות חמורות בעלמא לכל עבר".