העליון: אין מגבלת זמן להגדרת אסיר בסיכון לבריחה

שירות בתי הסוהר רשאי להגדיר אסיר כ"בעל סיכון גבוה לבריחה" ללא הגבלת זמן, כל עוד קיימת סכנה כזו. כך קובע (ד', 16.3.11) שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל.

הנדל דחה את ערעורו של אסיר על סיווגו כבעל סיכון גבוה לבריחה מזה שבע שנים. המערער נושא בעונש מאסר שלישי, הפעם בן 18 שנים, על קשירת קשר לביצוע פשע, סחר, ייבוא וייצוא סמים, איומים ותקיפה. בשנת 2003 יצא לחופשה ממנה לא שב, והוא נלכד רק כעבור שמונה חודשים.

האסיר טען, כי קיימת פירצה בתקנות השב"ס, המאפשרת להגדירו כבעל סיכון גבוה לבריחה ללא מגבלת זמן. הדבר מונע ממנו קבלת חופשות, וכפועל יוצא - גם את האפשרות לניכוי שליש ממאסרו.

לדברי השב"ס, האסיר לא חזר מחופשותיו שלוש פעמים ובמהלך תקופות אלו היה מעורב בפלילים. לאסיר זה עבר פלילי עשיר (67 עבירות), ובתקופת מעצרו הנוכחית נמצאו ברשותו מפתחות אזיקים. הוא הביע במפורש כוונות בריחה וקיים מידע מודיעיני המחזק סכנה זו.

הנדל קבע: "באשר לקביעת העונש, יש מקום לקבוע רף מקסימאלי שאין לחרוג ממנו, שכן העונש מבטא את תגובת החברה למעשה הפלילי שבוצע. שונים הם פני הדברים ביחס לסיווגו של אסיר כבעל סיכון גבוה לבריחה. היעלה על הדעת שאסיר הממשיך בניסיונות בריחה מבית הסוהר, יזכה לחסינות מסנקציה מנהלית כי 'תג הסג"ב דבק בו', תקופה ארוכה בשל התנהגותו הנמשכת? לכן דומה הדבר לא לקביעת עונש מירבי - אלא לקביעת הגבלה, למשל, למספר הפעמים בהם ניתן להרשיע נאשם בעבירת גניבה".