"ועדת הערר לכלי ירייה - חותמת גומי של המשטרה"

משרד הפנים שלל ללא נימוק את רשיון הנשק של אדם, רק בשל תיק חקירה שפתחה נגדו המשטרה אך נסגר שנה לפני שלילת רשיונו. המשרד לא השיב בצורה רצינית לפניותיו של בעל הרישיון, ואילו המדינה גרמה לסחבת של חודשים בטיפול בעתירה שהגיש לבית המשפט. אלו העובדות המתבררות מפסק דין של נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, דוד חשין.

יעקב מועלם החזיק ברשיון נשק מאז 1977, אשר חודש כחוק מדי שנה. בנובמבר 2008 נפתח נגדו תיק במשטרה בעקבות קטטה בה היה מעורב. מועלם טען להגנה עצמית, ובינואר 2009 הודיעה לו המשטרה על סגירת התיק בנימוק ש"נסיבות העניין אינן מצדיקות המשך חקירתך/העמדתך לדין".

בפברואר 2010 הודיעה לו ראש האגף לרישוי כלי ירייה במשרד הפנים, שולה יחזקאל, על אי חידוש רשיונו על-פי המלצת המשטרה וללא כל נימוק נוסף. ההשגה שהגיש מועלם לא זכתה למענה. הוא הגיש ערעור, שנדחה לאחר 70 יום - למרות שהחוק מחייב מתן מענה תוך 45 יום. הנימוק היחיד שניתן היה עמדת המשטרה בעקבות אותו תיק חקירה, למרות העובדה שהתיק נסגר.

פתאום פותחים מחדש את התיק

בפתיחת החלטתו פורס חשין את שורת הדחיות בדיון בעתירה, שאירעו בעקבות בקשות חוזרות ונשנות של המדינה לארכות. בבקשות אלו התברר, כי משרד הפנים התמהמה במתן תגובתו לפרקליטות, וזו אף הגדילה לעשות כאשר ביקשה מהמשטרה בינואר השנה השלמות חקירה בתיק - שכזכור נסגר שנתיים קודם לכן.

חשין קבע, כי משרד הפנים והמשטרה לא נתנו כל נימוק לעובדה שחלפה שנה בין סגירת התיק לבין ביטול הרישיון. לדבריו, כאשר מדובר בביטול רישיון שהיה בידי מועלם במשך למעלה מ-30 שנה, מדובר בשיהוי שדי בו כדי למנוע ממשרד הפנים לנקוט בפעולה זו:

"מקום בו ניתן להסיק מחוסר המעש הנמשך של הרשות כי היא עצמה לא סברה שהאדם הנוגע בדבר מסוכן לציבור באופן המחייב ביטולו של רשיון שניתן לו, איזון האינטרסים בינו לבין הרשות יהא נוטה בדרך כלל לטובתו, כך שיהיה די בעצם השיהוי הרב בהפעלת סמכותה במהירות הראויה כדי למנוע בעדה מלבטל עתה את הרשיון".

סיבה נוספת שמציין חשין לקבלת הערעור היא העדר ההנמקה להחלטות בעניינו של מועלם, ובמיוחד הימנעותה של ועדת הערר מלנמק את החלטתה. לדבריו, "פגם זה, של חוסר הנמקה, דבק אף בהמלצת קצין המשטרה, שאליו הועבר העניין לבחינה נוספת לאחר הגשת הערר, ובהמשך אף בהחלטת ועדת הערר עצמה, שאימצה את עמדת המשטרה ללא כל הנמקה, משל הייתה 'חותמת גומי' שלה".

שני קולות

במשך פסק הדין, שב חשין ומותח ביקורת חריפה על הוועדה: "צר לי לומר זאת, אך מלאכת הפסיקה בעתירה זו הותירה בי את הרושם כי ועדת הערר, במתכונת פעולתה הנוכחית, אינה אלא גוף המאשרר, פורמאלית בלבד, את המלצת המשטרה, משל הייתה היא עצמה 'חותמת גומי'. חוששני כי בכך חוטאת ועדת הערר לתפקידה ולתכליתה, ולמעשה משמיטה היא את הקרקע מתחת לכלל 'מיצוי ההליכים', המהווה כלל בסיסי במשפט המינהלי. רושם זה לא נולד יש מאין".

בסיכום פסק הדין קובע חשין: "נראה כי המשטרה דיברה ב'שני קולות', עת סברה כי יש להורות על סגירת התיק והפסקת החקירה, ומנגד, המליצה, בחלוף למעלה משנה, על ביטול רישיון הנשק, והמשיבים 1 ו-2 [משרד הפנים וועדת הערר] אימצו את המלצתה בהחלטה בלתי מנומקת שאינה מבארת סתירה זו. בנסיבות אלה, אין מתקיימת יותר החזקה בדבר תקינות פעולתה של הרשות, והחלטתה על ביטול הרישיון חורגת באופן מהותי ממתחם הסבירות". חשין הורה להשיב למועלם את רשיונו ואת אקדחו.