מצפון אנושי ומצפון לאומי

סגן ידידיה בר-ניצן סרב להשתתף בעקירת מאחז עדי-עד ונדון ל-28 ימים בכלא צבאי.

ביחד עם רעייתו מוריה הוא תושב נצרים, יישוב שנמצא ברשימה השחורה של המועמדים להריסה עפ"י מפת הדרכים. גם אחיו מתגוררים ביש"ע, אחד מהם במאחז אחי"'ה הסמוך.

הוא בחר במסלול צבאי רגיל, הלך לצנחנים ונשלח לקצונה בגלל הצטיינותו בלחימה, למשל בשכם. עוד במצפה יצהר הוא פנה אל המ"פ וביקש שלא לשתפו ב"פינויים". הוא ישלם כנראה בקריירה הצבאית שלו, ולצבא יאבד מפקד טוב.

יושב ראש ועדת הפנים של הכנסת, חבר כנסת יורי שטרן, במכתב שנשלח בחודש זה אל שרי הבטחון והפנים (העתקים לראש הממשלה וליועץ המשפטי) ציין: "הרושם שהתקבל בוועדה היה, שפינוי המאחזים בחוות גלעד וגבעה 26 התבצע תוך הפרה של החוק ופגיעה בזכויות האזרח.. יש להקפיד שהריסת מבנים ביש"ע תיעשה אך ורק בהתאם לשיקולים מקצועיים של שמירת החוק ולא משיקולים פוליטיים"..

מה זה שיקולים פוליטיים? כמו מפת הדרכים, כמו לחץ אמריקני.

יש שתיקה של מבוכה במחנה הדתי-לאומי מסביב למעשהו של הצעיר הזה. נראה שהכל קרועים בין מגמות סותרות - שמירת החוק והפקודות מחד, וקול המצפון - מצפון אנושי ומצפון לאומי, מאידך.

ובכל זאת, הסוגיות שעלו כאן טעונות ליבון פומבי. קודם כל, דבריו של אחד אריאל שרון בחווארה בסוף יוני 1974, כאשר נוכח באחד מנסיונות ההתנחלות של גרעין אלון מורה שנמנע על-ידי הצבא בכח. בעוז גאון מצטט בסופשבוע-מעריב את דבריו של מי שמכהן היום כראש ממשלה, ובגין הוראה שלו ידידיה יושב כעת בכלא. וכך אמר שרון:"זוהי פקודה בלתי מוסרית ולפקודות מסוג זה חייבים לסרב. אני לא הייתי ממלא פקודה כזו"...

וחגי סגל מדווח בשבועון "בשבע" כי בראיון לערוץ 7, בקיץ 1995, אמר שרון למראיין יהושע מור-יוסף: "חייל חייב למלא פקודות, אבל אם הוא מרגיש שהפקודה שניתנה לו היא בניגוד למצפונו, יתייצב באופן אישי לפני מפקדו, יסביר לו, ויהיה מוכן לשאת בתוצאות. זה לא נושא של מרד"...

יום יום מעלים האינקוויזיטורים מן התקשורת רבנים ואישי ציבור מן הימין על המוקד ודוחקים אותם לפינה בשאלותיהם. מדוע אינם מצטטים את דברי שרון, מדוע אותו בעצמו איש מן התקשורת אינו שואל לפשר הצביעות הזאת, הזועקת לשמים?

דיברתי בעבר על סוגיית אי-הציות האזרחית, אך כאן מדובר לא בהפרת חוק, כי אם בהפרת פקודה, ובצבא מותר - ואף חייבים - להפר פקודה רק אם היא בלתי חוקית בעליל.

והנה, הגל הזה של עקירת מאחזים מכוון לכאורה נגד מאחזים בלתי חוקיים, כלומר - כביכול לשם אכיפת החוק ולא אכיפת מדיניות. אלא, הכל יודעים, שזה שקר וצביעות, ולאמיתו של דבר צה"ל מופעל כאן כדי למלא אחר האמור במפת הדרכים, לפיה כל המאחזים שהוקמו מאז מרס 2001, חוקיים ולא-חוקיים, דינם ליהרס.

והכל יודעים, שפאוול וקנודוליסה לוחצים יום יום לביצוע מהיר, כדי להספיק למסור לערבים עד סוף שנה זו מדינה "נקייה" מיהודים.
מי שיש לו ספקות לא יצטרך לחכות הרבה. אם חלילה יוכל שרון להמשיך, יקבל צה"ל עוד השנה פקודה להרוס ישובים של ממש, חוקיים למהדרין, כמו אילון מורה, תקוע, הר ברכה.

לא לחינם התחיל שרון את מסע העקירה בעילה של אי חוקיות. כאשר יגיע ליישובים שאין עליהם מחלוקת, הוא יהיה חייב להגיע לחקיקה מפורשת בכנסת. ממש כשם שאת כוכב יאיר או מטולה לא ניתן לעקור ולהרוס ב"פקודה" בלבד, כאלו נמחקו זכויות האדם והאזרח, המעוגנות בעצם משטרנו הדמוקרטי ובחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו.

אולם גם אם תהיה חלילה חקיקת כנסת - עדיין, על-פי החוק הנ"ל, בג"צ יבדוק אם היא עומדת במגבלות החוק הזה, הקובע (ס' 8): "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה..."

ועדיין נשאלת השאלה: ומה אח"כ? אחרי חקיקה, ואם בג"צ יאשר אותה?

אחרי זה יישאר כל אחד מול מצפונו, ויצטרך להשיב לעצמו על כמה שאלות:

- איזו מדינה היא זאת, העוקרת ומגרשת את אזרחיה? היכן בהסטוריה - מחוץ לשואה - עשה עם דבר כזה לעצמו? שאלו את קונדוליסה, מה היה קורה, לו חוקק הקונגרס האמריקני החזרת
טכסס למקסיקו תוך "פינוי" מיליוני אמריקנים? טכסנים שנשאלו, השיבו: מלחמת אזרחים! עיתונאי אנגלי שנשאל, מדוע לא "יפנו" את הקתולים או את הפרוטסטנטים מצפון אירלנד ויפתרו כך את הבעייה "פתרון ישראלי", השיב - זה לא יתכן, אצלנו דמוקרטיה!...

- והבה נניח, שצבאנו יהיה עד הסוף ממושמע למופת: בן יסחוב אביו מביתו, אח יגרש אח, חיילים יגרשו את עצמם, יהרסו את ביתם שלהם, ולא מן הנמנע שבן יכה או יפצע אב ולא נרחיק לכת חס וחלילה ליותר, והרי כבר היו פציעות ואשפוזים. צבא, שכמו רובוט יבצע פוגרום כזה נגד בני עמו, אפילו הוא 100% לפי החוק - איך תשפוט ההיסטוריה את הדמות האנושית שלו? ההרס והגירוש הזה ירשמו דפים מפוארים ב"מורשת הקרב" שלו? או שמא יבוא יום, ואומה קרועה ושסועה, מוכה מוסרית ופיסית - כדי לנקות את מצפונה תחפש בנרות עשרה ידידה בר ניצנים, אשר בשעות שחורות של מתן פקודות כאלה ראה הדגל שחור מוסרי מתנופף?

- הדגל השחור של כפר קאסם - רצח חפים מפשע - הוא נצחי. אבל יש עוד דגלים שחורים. למשל, לו נצטווה צה"ל לבצע פקודה למנוע עליה יהודית לארץ ישראל. האם על החייל לציית? היכן הגבול?

- ומי הפוסק המוסרי, שיבדיל בין פקודת טרנספר לערבים, שכל אדמורי השמאל פסקו שהיא בלתי חוקית בעליל ואסור לציית לה, וכל העולם מכנה אותה "טיהור אתני" ורואה בה פשע נגד האנושות - לבין גירוש המוני של יהודים?

- מה גם, שצבא יהודי אמור לבצע כאן פקודת טיהור גזענית המכוונת נגד יהודים, ומטרתה לספק דרישה ערבית הלקוחה מעולם המושגים הנאצי, לקבל לידיהם מדינה ללא יהודים, יחידה בעולם של היום, אולי מחוץ לסעודיה. והיכן? בארצם של היהודים! היש דגל שחור מזה? האם פקודה כזאת אינה בלתי חוקית בעליל?

סוגיית אי הציות הולכת מעבר לזה, כאשר החוק או הפקודה אינם בלתי חוקיים בעליל. היא חלק בלתי נפרד מן המשטר הדמוקרטי למקרה ש"בעל הבית השתגע", ורוב חוקי עושה מעשה טירוף, מדיני או מוסרי. כך היה בדרום ארה"ב באמצע המאה שעברה. לשחורים הותר - על-פי חוק! לשבת רק על ספסלים מסוימים באוטובוסים ובחלקים מסוימים בלבד במקומות ציבוריים.

את החוק הגזעני הזה הפרו, בהנהגת הכומר דר. מרטין לותר קינג, בהפגנתיות, תוך הבעת נכונות מלאה לשאת בתוצאות ובעונש. היום מתייחסת אמריקה למאבק הזה כאל מציל הדמוקרטיה וזכויות האדם. מרטין לותר קינג זכה בפרס נובל והפך לגיבור לאומי. חלפו הימים בהם הוא בילה עשרות פעמים בבתי הכלא, לחסידיו הרביצו מכות רצח ושיסו בהם כלבים.

נשאלת השאלה: פוגרום ממשלתי ביש"ע בחסות החוק, "אטרף" של הרס וחורבן עצמי, אינו שייך לסוגייה דמוקרטית זו?

מה יגידו החיילים לנכדיהם: אני במו ידי הקמתי את המדינה הפלשתינית הארורה? אני גרשתי את עמי מארצי? אני השתתפתי במלחמת-אחים נגד מתנחלים יהודים?

זה הזמן, אף לא רגע יותר מאוחר, לרבנים ולמנהיגים הפוליטיים שלנו - לא להתחמק, כי אם להתמודד בפומבי עם השאלות האלה.