שופט בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין, קורא להשתמש בפנייה לערכאות משפטיות כמוצא אחרון בלבד. לדבריו, הבסיס צריך להיות חינוך לערכים, אשר ימנעו הרבה מן ההזדקקות למשפט "אשר לא יענה את הכל".
רובינשטיין אומר את הדברים בשולי פסק דין, בו דחה בג"ץ (ב', 14.3.11) את עתירת התאחדות קבלני השיפוצים נגד התנאים לרישום חבריה בפנקס הקבלנים. ההתאחדות, המייצגת לדבריה קרוב ל-15,000 קבלני שיפוצים, טענה שהתנאים שקבע משרד הבינוי והשיכון אינם סבירים, פוגעים קשה בחופש העיסוק ובפרנסתם של קבלני השיפוצים ונקבעו משיקולים זרים.
ההתאחדות טענה שיש לה זכות עמידה כעותר ציבורי, שכן כל קבלן בנפרד יכול לפנות לוועדת ערר, אך רק היא יכולה לעתור בשמן של הבעיות הרוחביות הקיימות לטענתה. עוד טענה, כי רשם הקבלנים כלל אינו יכול לפתור את הבעיות העקרוניות שהעלתה.
השופט סלים ג'ובראן דחה את העתירה לאחר שקבע, כי ההתאחדות הציגה תשתית ראייתית רעועה. עוד ציין, כי כל מי שנפגע מהחלטות רשם הקבלנים יכול לפנות לוועדת ערר, ועל החלטתה של זו ניתן לערער לבית המשפט.
לאור התייחסות זו לשאלת העמידה בבג"ץ, הוסיף רובינשטיין מספר הערות עקרוניות. לדבריו, טוב עשה בית המשפט העליון כאשר הרחיב את זכות העמידה בפניו גם לעותר ציבורי:
"בית משפט זה ממלא תפקיד חיוני מאין כמוהו במאבק לממשל תקין, גם אם לגיטימי לבקר החלטה זו או אחרת משלו. קיומו בשבתו כבג"ץ מהוה גם גורם מרתיע לרשויות הממשל, ולא בכדי נזכר בג"ץ בדיוני הממשלה השכם והערב, אלפי פעמים, אעיד על כך כמי שישב בתפקידים שונים ליד שולחן הממשלה קרוב לעשור ומחצה. על כן טוב ששעריו פתוחים לרווחה יחסית".
רובינשטיין ממשיך ומצטט ממה שכתב עוד בשנת 2003, ואומר שכוחם של הדברים יפה גם להיום:
"אם שמים בכף המאזניים את תרומת בית המשפט מזה ואת הנושאים השנויים במחלוקת שבהם נמתחת עליו ביקורת, לעתים לגיטימית, מזה, תכריע לדעתי, ללא ספק של ממש, הכף שעניינה התועלת והתרומה לחברה ולמדינה.
"ואולם, הייתי רוצה להידרש לפן נוסף, והוא השאלה הכבדה אם אין יותר מדי מקרים שבהם המערכת השלטונית משליכה את יהבה על בית המשפט או אף עלינו כמערכת משפטית, ובית המשפט מתערב או נאלץ להתערב במקום שצריך היה להיות מטופל אחרת.
"...חברה הנזקקת השכם והערב למשפטנים ולבית המשפט, כדרך שישראל נזקקת, היא חברה שאיננה בריאה. בית משפט צריך להיות תרופת חירום, טיפול נמרץ. המערכת החיסונית של הגוף - של המדינה והחברה - הם הערכים. חינוך לנורמות, חינוך עצמי לתקינות, שכל ישר ויושרה, ימנעו הרבה מן ההזדקקות למשפט, אשר לא יענה את הכול. שופטים ויועצים משפטיים אינם מנהלים ואינם מקבלי החלטות של מדיניות".
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה