ביהמ"ש ביטל הסכם מזונות - 13 שנה לאחר שנחתם

שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, דוד מינץ, ביטל בשבוע שעבר (9.3.11) הסכם מזונות שערכו בני זוג 13 שנים לפני שנפתחו הליכים להכרזת הבעל, לאחר שקבע שכל מטרתו הייתה להבריח את נכסי הבעל מפני נושיו.

בית הדין הרבני בחיפה חייב בשנת 1996 את יהודה חיון לשלם לרעייתו עדינה ולילדיהם מזונות בסך 10,000 שקל בחודש, על-פי הסכם שחתמו השניים. המנהל המיוחד לנכסיו, עו"ד דוד ששון, טען שמדובר בחוב למראית עין, שכן בני הזוג לא התגרשו וחיים תחת קורת גג אחת עד עצם היום הזה.

ששון ביקש לבטל את ההסכם, לחייב את עדינה להשיב את הכספים שקיבלה במסגרתו ולבטל גם את העברת חלקו של יהודה בנחלת בני הזוג במושב שדה יעקב לידי עדינה.

עדינה טענה, כי חיוב המזונות היה אמיתי ונוצר משום שיהודה לא נשא בעול פרנסת משפחתו, שהוטל אך ורק עליה. לדבריה, כאשר הגיע חוב המזונות ל-3 מיליון שקל, היא הסכימה שמחצית מהנחלה תועבר אליה, לכיסוי החוב.

הסכם למראית עין בלבד

מינץ קבע: "במקרה זה די נהיר כי אין כל ממש בהסכם המזונות ופסק המזונות שאישר אותו, שכן ההסכם נוצר על-ידי החייב והמשיבה בכוונה תחילה להבריח את כספי בני הזוג מנושי החייב. העובדה שאחד מבני זוג אינו עובד, אינו מחייבו במזונות לבן הזוג השני.

"במקרה זה, לטענת המשיבה, לה עצמה היה מקור הכנסה ובעלה לא עבד, ובנסיבות אלו, כשהחייב והמשיבה חיו בהרמוניה תחת קורת גג אחת תוך ניהול משק בית משותף, לא הייתה כל הצדקה לחיוב החייב במזונות. הן החייב והן המשיבה לא טענו כי הייתה סיבה כלשהי לפתיחת תיק גירושין מלבד המצוקה הכלכלית בה הם היו שרויים והם ביקשו להבטיח את כספיהם.

"בנסיבות אלו אין מנוס מהמסקנה כי ההסכם לחיוב במזונות נכרת בין החייב והמשיבה למראית עין בלבד והוא נוצר אך כדי למנוע מנושי החייב לשים ידם על רכושם".

מינץ ציין, כי איש מבני הזוג לא עתר להקטנת דמי המזונות כאשר ילדיהם הלכו ובגרו ועזבו את הבית; יהודה לא שילם אפילו תשלום אחד על-פי ההסכם; ועדינה אמרה שיהודה הוא שפתח את תיק ההוצאה לפועל נגד עצמו בשל אי כיבוד ההסכם.

כך לא נוהג יהודי כשר

מינץ מתייחס גם לדבריו של יהודה, לפיהם "יהודי צריך לעשות כל מה שהוא יכול כדי להציל את רכושו ובטח אם זה ביתו". לדבריו, אמירה זו מלמדת על חוסר תום ליבו של יהודה. מינץ מצטט שורה של מקורות מן המשפט העברי, המדגישים את חובת פרעון החובות, ומסכם: "החייב רחוק אפוא, מני ים מלהתנהג כיהודי כשר הפועל לפרוע את חובותיו ולא עושה כל אשר לאל ידו להתחמק מכך".

מינץ ביטל את הסכם המזונות וקבע, כי מאחר שאין הסכם - ממילא אין חוב לפיו; ואם אין חוב - גם אין מקום להעברת מחצית הנחלה על שמה של עדינה, וגם פעולה זו בוטלה.

עם זאת, דחה מינץ את הבקשה לחייב את עדינה להשיב את הכספים שקיבלה מיהודה על-פי ההסכם ובמסגרת תיק ההוצאה לפועל. הוא אומר, שמאחר שבני הזוג ממשיכים לחיות יחדיו, הרי שמדובר בהעברה מכיס אחד של יהודה לכיסו האחר, ולמעשה עדינה לא קיבלה דבר על חשבון ההסכם הפיקטיבי.