נדחתה תביעה נגד זוגלובק בשל חנק תינוק מנקניקייה

שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, עדי זרנקין, דחה שלשום (ב', 7.3.11) תביעה נגד זוגלובק, שהוגשה לאחר שילד נחנק מאכילת נקניקיות תוצרת החברה ונותר פגוע בצורה קשה ביותר.

התביעה הוגשה לאחר שהילד, שהיה אז בן 20 חודשים, אכל נקניקיה שחתכה אמו לטבעות. הוא נחנק וסובל עד היום נותר מפגיעה מוחית קשה ביותר, מאושפז במרכז רפואי "רעות", איננו מתקשר עם הסביבה, מוזן בעזרת גסטרוסטום, מונשם בעזרת חמצן בשעות הלילה, ונותר ככל הנראה עם נכות צמיתה נרחבת ביותר, כשהוא נזקק לעזרת הזולת באופן מוחלט.

הילד, אמו וסבתו טענו שזוגלובק נושאת באחריות למקרה הטראגי, משום שלא סימנה על גבי אריזת הנקניקיות כל אזהרה בדבר סכנת החנק הטמונה בהן עבור ילדים, או הסבר כיצד יש לחתוך את הנקניקיות, ובכך סטתה מחובתה כיצרנית וכמשווקת מזון. משרד הבריאות נתבע אף הוא, בטענה שהתרשל בכך שאיפשר את שיווק הנקניקיות מבלי לדאוג להזהיר את הציבור מפני סכנת החנק לילדים, העשויה להיגרם להם בעת אכילתן.

האם ניסתה לגלגל את האחריות

זרנקין מסביר כבר בתחילת פסק הדין מדוע דחה את התביעה: "גירסתה של האם בדבר נסיבות התרחשות האירוע, לא הוכחה בפני, והיא נמצאה עומדת בסתירה לגרסאות אחרות, שונות לגמרי, שמסרה האם לגורמים מקצועיים שונים. חקירתה של האם הותירה בי רושם בלתי מהימן, ולא ניתן בה כל הסבר או נימוק משכנעים, שיבהירו את פשר הסתירות הללו, בין הגרסאות העובדתיות השונות".

הסתירה העיקרית בין הגרסאות נגעה לשאלה האם אמו של הילד היא שהאכילה אותו, הוא שהוא הכניס בעצמו לפיו את טבעות הנקיקייה כאשר אמו כלל לא הייתה במקום. זרנקין קובע:

"אני סבור שהמקרה לא אירע בעת שהאם האכילה את בנה בנקניקייה, אלא בשעה שהקטין הגיע בכוחות עצמו אל צלחת שבה הייתה נקניקייה חתוכה לטבעות, תחב אחת מהן לפיו, ונחנק. האירוע אירע בעת שהקטין לא היה נתון להשגחתה של אמו. לפי דעתי, התיאור המאוחר יותר, זה הנטען בכתב התביעה, לא בא לעולם אלא על-מנת להלום את מידותיה של התביעה, ולגלגל את האשם לאירוע הקשה, ולתוצאתו המחרידה, לפתחם של אחרים.

"משאלו הם פני הדברים, ברור כי אפילו צדקו התובעים בטענותיהם, כי שומה היה על זוגלובק לפרסם אזהרה על גבי המוצר, מפני סכנת חנק הטמונה בהאכלת ילדים קטנים בנקניקיות החתוכות בצורת טבעות, ואפילו מוטלת הייתה חובה על המדינה להזהיר את הציבור מפני סכנות כאלו - הרי שגם אם הפרו אלו את חובותיהן הנטענות הללו, לא היה בינן ובין האירוע נשוא התביעה, כל קשר סיבתי רלוונטי.

"התאונה לא אירעה, כאמור, בעת שהאם האכילה את הקטין, וממילא לא אירעה משום שהאם לא הייתה מודעת לסכנה שבהאכלת הקטין בנקניקייה החתוכה לטבעות, אלא משום שהקטין הושאר ללא השגחה, והגיע בכוחות עצמו אל הנקניקייה החתוכה, ותחב אותה אל פיו".

בשולי הדברים מוסיף זרנקין, כי ספק האם הנקניקייה בה מדובר בכלל הייתה מתוצרת זוגלובק, משום שבמועד בו טענה האם שרכשה את המוצר בפתח תקוה - לא שווקו מוצרי החברה בעיר זאת, בשל סכסוך בנושא כשרות. עוד נמצא, כי בתאריך בו נרכשה כביכול הנקניקייה, הייתה סגורה החנות בה, לטענת האם, ביצעה את אותה קנייה.

טיפת חלב נתנה הדרכה

זרנקין גם דחה את טענתה של האם, כאילו מעולם לא קיבלה הדרכה בנוגע לסכנת חנק בעת האכלתם של ילדים. כרטיס טיפת חלב של הילד הוכיח, כי הדרכה כזאת ניתנה פעמיים, והדבר חוזק בעדותה של האחות שטיפלה בילד.

עוד אומר זרנקין, כי האירוע התרחש לפני שהתקנות חייבו את יצרני הנקניקיות לפרסם את הדרך בה יש לחותכן עבור ילדים, אך גם אז - לא הוכח שליבה של זוגלובק היה גס בסכנות השונות. מכל מקום, הוא אומר, אי-אפשר להטיל על זוגלובק אחריות לפני שהמחוקק עשה זאת.

לגבי אחריות המדינה, קבע זרנקין: "הטענה שהועלתה, כאילו היה על המדינה לערוך מסע הסברה בנושא סכנת חנק מטבעות של נקניקיות גם בכלי תקשורת אחרים, כגון רדיו או טלוויזיה, אין בידי לקבלה.

"...אני סבור כי אמצעים אלו, בהם נקט משרד הבריאות, כדוגמת מתן הדרכה להורים בנושא של סכנת חנק של פעוטות ממזון על-ידי האחיות בתחנת טיפת חלב, ושימוש באמצעי הדרכה שונים כמו עלונים שחולקו בנושא - הינם אמצעים סבירים, באמצעותם דאג משרד הבריאות להזהיר ולהתריע מפני סכנת החנק הגלומה בהאכלת פעוטות בטבעות נקניקיות, ובכך פעל באופן סביר, ולא התרשל".