העליון: ראיונות התובעים עם עדים אינם חומר חקירה

ראיונות שעורכים נציגי הפרקליטות עם עדים לקראת עדותם, אינם מהווים חומר חקירה ולפיכך אין צורך להעבירם לנאשמים. כך קובע בית המשפט העליון, שאגב כך גם חושף החלטה שניתנה בעניינו של משה קצב.

השופט אליקים רובינשטיין דן בערעורו של ארקאן כורבאג', אחד הנאשמים בהריגתו של החייל נתן זאדה לאחר הטבח שביצע באוטובוס בשפרעם באוגוסט 2005. הוא ביקש לקבל את הראיונות שנערכו עם השוטרים שזיהו אותו כאחד ממבצעי הלינץ' בזאדה, אך בקשתו נדחתה בידי בית המשפט המחוזי בחיפה.

בערעורו טען כורבאג', כי לאחר שהחלה שמיעת הראיות בתיק, ב-2010, העבירה לו המדינה אמרות של שלושה שוטרים, אשר בראיונות נוספים שנערכו עימם ב-2008 על-ידי הפרקליטות, מסרו מידע השונה מעדותם הראשונית בנוגע למעורבותו בתקיפתו של זאדה.

בית המשפט המחוזי קבע כי אומנם ראיונות שמקיים פרקליט עם עדים אינם נכללים בגדר חומרי חקירה שיש להעבירם להגנה, אך כאשר עד מוסיף מיוזמתו פרטים מהותיים ורלוונטיים לכתב האישום, יש להעביר את הראיונות לידי ההגנה.

המחוזי הוסיף, כי בחן את עדותיהם המוקדמות של השוטרים ואת אמרותיהם המאוחרות והישווה ביניהן, ומצא כי הועברו לידי ההגנה החלקים הרלוונטיים מאותן תרשומות, קרי: החלקים העשויים לסייע לפרשת ההגנה.

בבואו לפסוק בערעור ציין רובינשטיין, כי השאלה כבר נדונה בידי השופטת עדנה ארבל, כאשר נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, ביקש לקבל ראיונות שערכה התביעה עם חלק מהעדות במשפטו. אותה החלטה לא פורסמה, אך מדבריו של רובינשטיין עולה, כי בקשתו של קצב נדחתה.

באותה החלטה קבעה ארבל, כי תרשומת הפרקליט במהלך ראיון אינה נחשבת ככלל כ"חומר חקירה", כל עוד אין בה "מידע מהותי בנוגע לאישום"; זאת, מתוך האינטרס הציבורי לאפשר לעובדי רשויות החקירה והתביעה "להביע דעתם בחופשיות וללא מורא". עם זאת, האיזון מחייב זהירות "כפולה מכופלת" ביחס לכך, ועל התביעה "לבחון ביתר קפדנות ודקדוק האם יש בחומר מידע מהותי הנוגע לאישום, אשר ככזה עשוי לתרום להגנת הנאשם".

בנוגע למקרה הנדון קבע רובינשטיין, לאחר שקרא את התרשומות בהן מדובר, כי אין הבדל של ממש בין מה שנאמר בהן, שנתיים וחצי לאחר האירוע, לבין דבריהם של השוטרים כפי שתועדו מיד לאחר המקרה.