בחירות תחת צנזורה

פרסום תוצאות הבחירות לכנסת השנייה, שהתקיימו ביולי 1951, היה כפוף להוראות הצנזורה הצבאית. כך מגלה מסמך שיימכר בשבוע הבא בידי בית המכירות הפומביות התל אביבי בן-עמי-אנדרס.

המסמך חתום בידי הצנזור הראשי הראשון, אריה בר-און, ומטרתו הייתה ככל הנראה למנוע חשיפה של מספר החיילים בצה"ל ושל מספר התושבים ביישובי הספר, שהיו נתונים אז להתקפות של מסתננים. הוא מופנה למערכת העיתון "דבר", שהיה שייך להסתדרות ולפיכך ביטא בדרך כלל את קולה של מפא"י, המפלגה השלטת. בין היתר נאמר בו:

"עליכם להגיש לצנזורה מוקדמת את החומר הדן בתוצאות הבחירות. אין להזכיר בשום אופן שהתוצאות המתפרסמות כוללות או אינן כוללות את קולות החיילים. (רצוי לתת פרסום רב לעובדה שלחיילים ניתנה האפשרות להצביע בקלפיות אזרחיות)".

הצנזורה גם הורתה לפרסם את תוצאות הבחירות אך ורק באחוזים, ואילו פרסום המספרים המוחלטים אושר רק לגבי 42 יישובים ובהם באר שבע, בני ברק, בנימינה, בת-ים, גבעתיים, הרצליה, חדרה, חולון, חיפה, טבריה, ירושלים, כפר סבא, לוד, מחנה העולים בפרדס חנה, נצרת, נתניה, עכו, עפולה, פתח תקוה, צפת, הקריות, ראשון לציון, רחובות, רמלה, רמת-גן, רעננה ותל אביב.

עוד קובע בר-און, כי "מספרים אבסולוטיים לגבי כל רשימה ורשימה יורשו לפרסום רק עם גמר ספירת קולות החיילים וצירופם למספר קולות האזרחים". כך גם לגבי פרסום המספר הכולל של המצביעים. לבסוף מורה בר-און לפרסם את מספר המצביעים בקלפיות האזרחיות רק באחוזים מקורבים, כגון "הצביעו למעלה מ-70%".

בן-צבי מזדהה, למרות שאינו מובטל

שני מסמכים אחרים שיוצעו למכירה, גם הם משנות ה-50, מלמדים שנושאים המצויים על סדר היום הציבורי של ישראל בשנת 2011, העסיקו אותה גם לפני כ-60 שנה: תעסוקת מבוגרים ומשבר כספי במוסדות להשכלה גבוהה.

המסמך האחד הוא מכתב מנשיא המדינה, יצחק בן-צבי, שנשלח בדצמבר 1955 ל"ברית עובדים מזדקנים בישראל", אשר ביקשה לסייע לבני 50-45 להשתלב במעגל התעסוקה. בן-צבי כותב:

"בעיית העבודה וההעסקה לאנשים שהגיעו לגיל מסוים נוגעת מאוד לליבי. אף שאין אני מחוסר עבודה, מבין אני לליבם של אלה, שאתם קוראים להם מזדקנים (השם אינו מתאים). אני מוכן לתמוך במקום שידי מגעת במגמתכם העקרונית להגן על זכויותיהם של כל אלה שעברו גיל 45/50, ועדיין הם מסוגלים לעבודה, אם לעבודת ידיים או עבודה רוחנית, אולם מצבי [=מעמדי] אינו מרשה לי לקחת חלק אקטיבי בברית העובדים המזדקנים בישראל, אם בתור חבר או כנותן חסות אישית".

בן-צבי מציע למארגנים לפעול לחקיקתו של חוק או להכניס תיקונים בחוקים קיימים, "אשר ירחיבו את היריעה לאנשים הבאים בגיל להמשיך בעבודתם".

דורי פונה, אך ללא הועיל

המסמך השני הוא מכתב ששלח בדצמבר 1953 נשיא הטכניון, יעקב דורי (שהיה הרמטכ"ל הראשון), לגיורא יוספטל, שהיה אז גזבר הסוכנות היהודית. המכתב בא על-רקע "המשבר הכספי שאנו נתונים בו", ודורי העלה בפני יוספטל שתי בקשות:

* "להורות לשלם לנו מההקצבה אשר אישרתם לטכניון לשנת תשי"ד את הסכומים המתאימים, מאחר שחלפו כבר משנה זו שלושה חודשים מבלי שקיבלנו פרוטה על חשבון זה". בשולי בקשה זו נרשם בכתב-יד, כנראה בידי דורי עצמו: "לצערי גם פנייה זו לא עזרה!".

* "להביא בפני ההנהלה הציונית את בקשתנו להגדיל לשנה זו, שהיא כל כך קשה בשבילנו, את ההקצבה שלכם. בקשה זו מבוססת על יסוד העובדה שרק זה עתה נודע לי כי לאוניברסיטה [העברית] הגדלתם את הקצבתכם לשנה זו לעומת השנה שעברה במידה ניכרת. אני סבור כי אף על-פי שהקצבתכם לטכניון בשנה שעברה לא הייתה קיימת כלל, הקצבתכם לנו צריכה להיות השנה בשיעור של 40% מההקצבה לאוניברסיטה".