העליון: ייתכן שמחדלי חקירה מביאים לשחרורו של רוצח

בית המשפט העליון זיכה היום (ב', 7.3.11) מחמת הספק את מאהר אלעיסאווי מרצח בת-דודתו, פאטן עיסאווי, בשנת 2006. פסק הדין ניתן בדעותיהם של השופטים ניל הנדל ואליקים רובינשטיין, בעוד השופטת איילה פרוקצ'יה סברה שיש להותיר על-כנו את פסק הדין המרשיע של בית המשפט המחוזי.

פאטן בת ה-29 מתה בספטמבר 2005, לאחר שנחנקה בחוף פלמחים ונותרה מחוסרת הכרה חצי שנה קודם לכן. המדינה טענה, כי מאהר רצח אותה מסיבות שאינן ידועות לה. פאטן התגרשה פעמיים מספר שנים קודם לכן, לראשונה לאחר שנתפסה בוגדת בבעלה, אך עם מאהר - שהיה נשוי וניהל מערכות יחסים נוספות במקביל - הייתה לה מערכת יחסים קרובה ואולי אף רומנטית.

הרשעתו של מאהר התבססה על שלושה מרכיבים: בדל סיגריה שנמצאה בסמוך לפאטן ועליו הדנ"א שלו; העובדה ששיחות הסלולר האחרון של פאטן היו עם מאהר; והודאתו בפני אחיינו, אנואר דסוקי. ההגנה טענה שקיים לפחות ספק סביר באשמתו של מאהר, כי ייתכן שהרוצח הוא אוסמה ג'רושי, אך גירסתה נדחתה בידי בית המשפט המחוזי בתל אביב.

ייתכן שבדל הסיגריה הגיע בהזדמנות אחרת

הנדל קבע, כי ראיות הדנ"א והתקשורת אינן מספיקות כדי להרשיע את מאהר מעבר לכל ספק סביר. לדבריו, ייתכן שבדל הסיגריה נותר משהות אחרת של מאהר במקום - כאשר לגירסתו הוא נהג לקיים יחסי מין עם נשים שונות בחוף פלמחים. לגברי ראיות התקשורת אמר הנדל, כי אם הייתה פאטן נפגשת עם מאהר בלילה בו הותקפה - לא היו אמורות להתקיים שיחות כה רבות ביניהן.

בנוגע להודאתו של מאהר בפני אנואר אמר הנדל, כי עדותו בכלל הייתה בעייתית, בפרט לנוכח חזרתו ממנה בבית המשפט. עוד קבע, כי אנואר - שנעצר בחשד למעורבות ברצח - היה תלוי מאוד במדובב, שהוציא ממנו את העדות בדבר הודאתו של מאהר. לדעת הנדל, דבריו של אנואר לא היו אמת אלא נועדו לחלץ אותו עצמו.

הנדל מסכם: "הקביעה לפיה הוכחה אשמתו של המערער בעבירת הרצח מעבר לכל ספק סביר, הינה תוצאה מטרידה. מטרידה משום שאין בה את הביטחון הדרוש. הספק הסביר בתיק זה מבוסס על חסרים אובייקטיביים במארג הראייתי. דרכו של הספק הסביר שהוא מכתיב תוצאה מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פסקניים. לא אכחד כי קיים החשד, ואף חשד כבד, נגד המערער. ברם, קיים פער בינו לבין איכות וכמות הראיות הנדרשת להרשעתו".

ערפל התרחישים הנוספים נותר בעינו

רובינשטיין הצטרף, לדבריו - לאחר התלבטות קשה, למסקנתו של הנדל. הוא פותח ואומר: "סבורני, עם כל ההערכה לעבודה המאומצת של צוות החקירה, כי בנסיבות לא עשתה המשיבה כל מה שניתן היה לעשות כדי להבהיר חלק מנסיבותיה המעורפלות של הפרשה; וייתכן שתחת מסך ערפל זה חומק רוצח מן הדין".

בכך מתייחס רובינשטיין הן לחוסר הצלחתה של המדינה לזהות את בעליו של טלפון סלולרי נוסף עימו שוחחה פאטן לפני שהותקפה, ולחוסר יכולתה להציג את המניע של מאהר למעשיו. עוד התייחס לערפל התרחישים הנוספים, שנותר בעינו ומשמש אף הוא ליצירת ספק סביר באשמתו של מאהר.

כאמור, פרוקצ'יה סברה שיש לדחות את הערעור, בעיקר בשל בדל הסיגריה: "הוא מהווה ראייה מפלילה בעלת משקל עוצמתי רב, ואפשר אף מכריע. במיוחד כך הדבר, בהתחשב בכך שענין לנו באזור חולות רחב ידיים, המשתרע על פני קילומטרים רבים. הימצאו של בדל סיגריה הנקשר למערער בקירבה גדולה למקום הימצא גופה של המנוחה, לאחר שנפלה קורבן למעשה העבירה, מצביע על קשר ישיר בינו לבינה, ועל זיקה מתבקשת של המערער למעשה הפשע, אלא אם כן הובא הסבר שיש בו, ולו כדי להעלות ספק סביר, בדבר קיומו של קשר כזה".

לכך הוסיפה פרוקצ'יה את הראיות הנוספות שהביאה המדינה, את התרשמותו של בית המשפט המחוזי מהעדים ואת העדרו של הסבר סביר בפניו של מאהר לראיות נגדו.