השופט יורם דנציגר חשוד בקבלת כספים במרמה תוך ניגוד עניינים

חשיפה ב-News1: התפתחות חמורה בתיק החקירה בפרשת ראש עיריית בת ים, שלמה לחיאני: שופט בית המשפט העליון, יורם דנציגר, חשוד בקבלת מאות אלפי שקלים במרמה ובתחבולה מקופתה של עיריית בת ים. "הבדיקה" המשטרתית שכבר נערכת, המהווה חקירה לכל דבר ועניין, מתמקדת בסוגיה זו. עד כה נחקרו כעשרה מהמעורבים, כולל פקידים בעיריית בת ים ועורכי דין שעבדו לצידו של דנציגר. חקירתו של דנציגר עצמו טרם התקיימה והיא צפויה להתבצע תוך כמה שבועות.

מחמת החקירה המתבצעת בפועל נגדו, ובנוסף לעו"ד איל רוזובסקי שייצג את דנציגר גם בפברואר 2010 עם חשיפת החשדות על-ידי News1, התייעץ השופט דנציגר בתקופה האחרונה עם כמה עורכי דין. אחד הבכירים שבהם: עו"ד רם כספי, שנודע כפרקליט מיומן ובעל מהלכים במערכת במערכת המשפטית, וכידידו של היועמ"ש וינשטיין. כספי נתן לדנציגר חוות דעת בעל-פה, ובה המלצתו איזה קו הגנה לנקוט בעת מתן עדותו בפני חוקרי המשטרה.

למרות חומרת החשדות והראיות שהתגלו, נמנע היועמ"ש וינשטיין מלנקוט בצעדי השעייה נגד דנציגר, ובכך הוא חוטא לתפקידו. על כך ראו בהמשך.

החשיפה, ההימנעות מחקירה

צילום: סגלוביץ'. נמנע מביצוע עבודתו [פלאש 90]

פרשת מעורבותו והסתבכותו של השופט דנציגר בפרשת לחיאני החלה עם חשיפתה ב-News1 בחודש פברואר 2010 בעיצומה של חקירת לחיאני. כבר אז התרענו כי לא יהא מנוס מחקירתו של דנציגר, בחשד לקבלת כספים שלא כדין.

המשטרה נאלמה אז דום וכך גם הפרקליטות. אלה נמנעו ממיצוי הדין עימו, למרות ו/או בשל היותו שופט בית המשפט העליון. פניות שנעשו אל ראש אגף החקירות במשטרה, ניצב יואב סגלוביץ', נענו באופן מתחמק. כך גם בפרקליטות. רק באחרונה ביקשה המשטרה מהיועמ"ש, בתיאום עם הפרקליטות, להתיר את חקירתו - לאחר שנוכחו, כפי שהתרענו מראש, כי אין מנוס מחקירתו כחשוד. היועמ"ש התיר כאמור ביצוע "בדיקה" משטרתית. לאחריה יחליט כיצד לנהוג.

גרעין הראיות, החשדות

צילום: קלגסבלד. שותפו של דנציגר למקרקעין

על-פי המידע שחשפנו כאמור בפברואר 2010, התקיימו יחסים בעייתיים בין שלמה לחיאני לבין משרד עורכי הדין בראשו עמדו אז עורכי הדין יורם דנציגר ודורי קלגסבלד. בחקירת המשטרה הוכחו הפרטים הנ"ל, ואף התגלה מידע רב נוסף. אלה עיקרן של הראיות:

* לחיאני קיים חברות אישית עם דנציגר ואף קיים עימו ועם עו"ד דורי קלגסבלד שותפות עסקית במקרקעין. עיקרה: חברת ש.א.נ.ל. (שבה מחזיק לחיאני כשליש מהמניות), יחד עם עו"ד דנציגר ועו"ד קלגסבלד, רכשו במשותף זכויות מקרקעין במגרש של 4,447 מ"ר (גוש 7940 חלק מחלקות 7,9,18,1,9 ו-10) בשטח השיפוט של נתניה. בתצהיר שהגיש לחיאני במסגרת הליך משפטי ביוני 2007, הוא הצהיר על קיום שותפות ביניהם;

* דנציגר ייצג את לחיאני בתביעה שהגיש נגדו בנק המזרחי בשנת 2003 בדרישה לכיסוי חובות בהיקף של עשרות מיליוני שקל;

* עם כניסת לחיאני לתפקיד ראש עיריית בת ים, הוא יוצג על-ידי דנציגר בפני בנק איגוד, בראשו עמד ידידו, דב קוטלר, וסייע ללחיאני להשיג הסכם הלוואה שהיטיב עם לחיאני. על-פי אותו הסכם, בנק איגוד רכש את החוב ואיפשר ללחיאני להיפטר מעולו של בנק המזרחי ומצעדים משפטיים מכבידים;

* לחיאני חתם על התצהיר הנ"ל ביוני 2007 בפני עו"ד יוסף גואטה (שייצגו גם הוא באופן פרטי), בתקופה שבה הוא מכהן כראש עיריית בת ים, ובתקופה שמשרדם של דנציגר וקלגסבלד מייצגו אישית בשורה של עניינים אישיים ועסקיים. משמעות הדבר: מודעות נפשית מצד לחיאני למצב של ניגוד עניינים;

* למרות היותו שותפם של דנציגר-קלגסבלד בעסקת מקרקעין, עם מינויו לכהונת ראש העיר בת ים הוא שכר את שירותיהם עבור עיריית בת ים בשורה של עניינים - ללא מכרז ובלא בדיקת הצעות ממשרדי עורכי דין אחרים;

* בספרי העירייה נרשמו ההוצאות שלהלן כנגד חשבוניות של משרד דנציגר: בשנת 2005 – 214,344 שקל (עבור ייצוג בעניין היכל התרבות); בשנת 2006 – 311,338 שקל (עבור ייצוג בעניין היכל התרבות ואג"ח מוניציפאלי. הביקורת מציינת כי עיריית בת ים לא הנפיקה אג"ח מוניציפאלי; בשנת 2007 – 297,838 שקל (עבור ייצוג בעניין היכל התרבות);

* בפני חוקרי המשטרה מצוי לפחות מקרה אחד לתשלום מפולפל, ממנו עולה החשד, כי משרדו של דנציגר צורף כמייצג למראית עין בלבד, בעיקר כדי שניתן יהא לאשר עבורו תשלום ישיר בלא שניתן שירות אמיתי בתיק זה... על-פי החשד, תשלום זה ניתן בפועל כדי להשיב לדנציגר טובת הנאה תמורת השירותים המשפטיים האישיים שהעניק ללחיאני;

* בביקורת שנערכה באשר לעמידת עיריית בת ים באשר ל"נוהל חיוב אישי", נמצא כי בהתקשרות עם עו"ד דנציגר פעל ראש העירייה בניגוד להוראות סעיף 122 לפקודת העירייה - בכך שמצד אחד שכר את שירותיו של עו"ד דנציגר; ומצד שני לא הביא את עניין השותפות במגרש לידיעתה ואישורה של מליאת המועצה;

* במהלך החקירה לא נמצאו תשלומים די הצורך מחשבונו של לחיאני ו/או מחברות שבבעלותו למשרדם של דנציגר-קלגסבלד שיכסו את שכר הטירחה המגיע להם כביכול. תחת זאת נמצאו, כאמור, תשלומים גדולים מקופתה של עיריית בת ים. משמעות הדבר: על-פי החשד הנחקר, נעשה שימוש מושחת ומופקר מהקופה הציבורית למימון שכר הטירחה בגין ייצוגו האישי של לחיאני...

קו ההגנה של השופט דנציגר

השופט דנציגר מבין היטב, מטבע הדברים, את מצבו. אי-לכך - ובטרם זומן לחקירה, הוא התייעץ באחרונה, כאמור, עם עו"ד רם כספי, הנחשב לאחד מפרקליטי הצמרת. כספי מתמחה בייצוג אישי ציבור שסרחו, ובין היתר ייצג במשך תקופה ארוכה את נשיא המדינה, שמעון פרס, כשזה הסתבך בקבלת תרומות באופן בלתי חוקי משלושה אילי הון ובסכום כולל של 320 אלף דולר.

ל-News1 נודע, כי דנציגר נועץ עם כספי כדי לגבש קו הגנה בסוגיות הבעייתיות שלהלן:

א) דנציגר מנסה להציג קו הגנה, לפיו: גם כאשר כמה גורמים פועלים בצוותא-חדא ורוכשים מקרקעין, אין בהכרח להצביע עליהם כעל שותפים, אלא כמשקיעים שרכשו חלקים שונים של מקרקעין. לגישתו של דנציגר ובניגוד לגירסת לחיאני בתצהירו מ-2007 - הוא ושותפו קלגסבלד אכן רכשו באמצעות חברה שבבעלותם משבצת מקרקעין בנתניה, בעסקה הקשורה לעסקת לחיאני, אך אין לומר שהם שותפיו של לחיאני;

ב) אם אכן יקבלו חוקרי המשטרה בכלל והיועמ"ש וינשטיין בפרט את קו ההגנה שלעיל באשר לבידול כביכול של העסקות, הרי שאז תיסלל הדרך בפני דנציגר לטעון: מכיוון שלא התקיימה שותפות, הרי שאין פגם בשכירת שירותי משרדו על-ידי עיריית בת ים, בתקופה שלחיאני משמש ראש עיר;

ג) באשר לסוגיית השירותים האישיים שסיפק ללחיאני ולעיריית בת ים, במקביל, בתקופה שלחיאני כיהן כראש עיר, מנסה דנציגר לנקוט קו הגנה, שלפיו: כמשרד פרטי, אין מניעה מצידו לייצג גם את לחיאני וגם את עיריית בת ים; ואם ישנה בכל זאת בעיה, הרי שהיא מוטלת על שכמו של לחיאני - שאמור היה לדווח לעיריית בת ים, ובכך להתריע על ניגוד עניינים כביכול מצידו, ככל שאלה קיימים.

ל-News1 נודע, כי עו"ד כספי המליץ לשופט דנציגר לדבוק בעת חקירתו בקו ההגנה שלעיל. כספי העריך כ"טובים" את סיכויו של דנציגר להיחלץ מתיק זה - בעזרתו של היועמ"ש וינשטיין, שכבר עתה עושה ככל יכולתו כדי למנוע השעייתו של דנציגר ומיצוי הדין עימו.

כיצד נמנעת השעייתו המיידית של דנציגר

צילום: ביניש. לא עושה עבודתה [פלאש 90]

היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, חוטא בימים אלה לתפקידו באופן חמור וחריג. וינשטיין נוקט בדרך שיש בה משום הפרת אמונים כלפי המדינה, מחמת זאת שהוא אינו מבצע את תפקידו כדבעי, ומאפשר מצב שבו חשוד בפלילים חותם מדי יום על פסקי דין. גם נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, חוטאת לתפקידה - בכך שאינה פועלת למניעת מצב שבו חשוד בפלילים הנחקר על-ידי המשטרה יישב כשופט ויחתום על פסקי דין. נבהיר זאת להלן.

לאחר חודשים רבים של חקירה בפרשת לחיאני, ולאחר שהתברר מעבר לכל ספק כי השופט דנציגר חשוד בעבירות פליליות חמורות, הודיע היועמ"ש וינשטיין על "בדיקה", במקום להודיע על חקירה משטרתית כראוי וכמתחייב וכפי שהדבר מבוצע בפועל. חזקה על וינשטיין שהכריז על "בדיקה" - שהיא כאמור חקירה - לאחר ששוכנע כי חומר הראיות קשה ונוקב.

וינשטיין הורה למעשה על חקירה אך השתמש פומבית ורשמית בביטוי: "בדיקה", כדי לסכל, ומראש, דרישה להשעייתו המיידית של דנציגר מכהונת שיפוט. כידוע, עובדי מדינה, קל וחומר כאשר מדובר בשופט, מחוייבים להשעות עצמם מיידית מתפקידם עד סיומה של חקירה המתנהלת בעניינם. נוהג זה מופעל כדבר שבשיגרה בעניינם של עשרות עובדי מדינה הנחקרים מזמן לזמן.

וינשטיין, מחמת חששו ו/או ברצותו לסכל השעייתו המיידית של דנציגר - משיקולים זרים - הכריז כאמור רק על "בדיקה", כאשר ברור וידוע כי בפועל אין מדובר ב"בדיקה" אלא בחקירה לכל דבר ועניין: החשודים נחקרים באזהרה, נגבות עדויות מאישים נוספים המעורבים בפרשה ובהם פקידי עיריית בת ים, אלה מוקלטות ומתועדות כחקירה לכל דבר ועניין, והחשודים המרכזיים, ובראשם דנציגר, מוזהרים בעת חקירתם ולו לשם הגנתם.