העליון: להקל על נשים מוכות זרות להישאר בישראל

בית המשפט העליון הורה היום (א', 27.2.11) לשנות חלק מהנוהל העוסק בהרחקתו מן הארץ של תושב אשר נפרד מבן-זוגו הישראלי. השופטת עדנה ארבל קבעה, כי אין מקום לתנאים מחמירים יותר במקרים בהם התושב הזר עזב את בן-זוגו בשל אלימות כלפיו.

ביהמ"ש נדרש לנושא בעתירתה של פריהווט זוולדי, אתיופית שנישאה לישראלי בשנת 2004 וקיבלה מעמד של תושב. זוולדי עזבה את ביתה בסוף 2007 לאחר שבעלה היכה אותו. בעקבות זאת החליט משרד הפנים לגרשה מן הארץ, בנימוק שזיקתה לישראל פקעה, בעוד ילדיה ורכושה נותרו באתיופיה.

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את ערעורה של זוולדי, ואילו ביהמ"ש העליון הורה לדון מחדש בעניינה לאחר שהנוהל יתוקן בהתאם להנחיותיו.

כיום מבחינות הוראות הנוהל בין מקרים של אלימות מצד בן הזוג הישראלי, מקום בו יש לבני הזוג ילדים, אז נקבעו תנאים מקלים יותר לשם הבאת המקרה לבחינת הוועדה ההומניטרית, לבין מקרים בהם אין לבני הזוג ילדים (כמו המקרה הנדון). במקרים אלו נדרש, כי בן הזוג הזר עבר חלק גדול יותר מתקופת ההליך המדורג לקבלת אזרחות, וכן מוחלפת הדרישה לקשר של בן הזוג הזר עם ילדיו בהוכחת זיקה ממשית לישראל, העולה על זיקת המבקש לארץ מוצאו.

ארבל אומרת, כי קיים אינטרס ציבורי חשוב בעידוד נשים מוכות לעזוב את בעליהן, ויש לאזן בינו לבין אינטרס המדינה למנוע תושבות ממי שאינם זכאים לכך. היא מונה שורה של קני מידה נוספים שיש לבחון בעת ההחלטה על מידת זיקתו של התושב הזר לישראל:

"יש מקום להוסיף על האינדיקציה של מקום מגוריהם של קרובי משפחה מקירבה ראשונה, על-מנת שיובהר כי קיימות אינדיקציות רלוונטיות נוספות וכדי שיובהר מהן. כך, לכל הפחות, יש מקום להוסיף את האינדיקציות המנויות בנוהל הכללי בדבר משך התקופה בה שוהה בן הזוג הזר בארץ ומידת התערותו בחברה הישראלית.

"ייתכן שיש אף מקום לפרוט את שאלת מידת ההתערות בחברה לאינדיקציות נוספות, שגם בהן כמובן לא יהיה כדי להוות רשימה סגורה, כגון עדויות מצד מכריו וחבריו של בן הזוג הזר, מקום עבודתו של בן הזוג הזר ואופי עבודתו".

משמעות החלטתו של ביהמ"ש העליון היא, כי יש להקל בבחינת תנאי הזיקה לישראל, כאשר בא משרד הפנים להכריע בשאלה האם להתיר לבת זוגו של ישראלי להישאר בארץ, גם לאחר שעזבה אותו בשל אלימות מצידו.