"רוני שומר ז"ל הלך לבית עולמו ב-27.12.99, והוא כבן 34 בלבד, לא ממחלה ולא מידי שמים בא עליו מותו, הוא נפטר כתוצאה ממאבק עם שוטרים שמילאו תפקידם" - כך פותחת את דוח חקירת נסיבות המוות, שופטת בית משפט השלום בתל-אביב, דורית רייך-שפירא.
לאחר בחינת העדויות השונות על שהתרחש באותו יום, קבעה השופטת רייך-שפירא כי זו היתה השתלשלות העניינים:
רוני שומר, אדם שהיה ידוע כבעל מחלת נפש קשה, נכנס בתאריך האמור לבית שכנו, אלכסנדר שליחוב, כשהוא אוחז בסכין, מסיבה לא מובררת. כשנדרש לצאת, הקים מהומה שהביאה להתקהלות דיירים מהבניין, ובהם גם אימו של שומר. שליחוב וחברו, הזעיקו מייד את המשטרה, לאחר שריתקו את שומר לקיר בעזרת כיסא, תוך הפעלת מידת כח סבירה, כך נקבע.
בשל מצבו הנפשי הקשה של שומר, הוא לא היה מסוגל לתקשר עם השוטרים שנכנסו לדירה, ואף לא עם אימו שנכחה במקום. שני השוטרים הראשונים שהגיעו למקום, ניסו לכבול את ידיו של שומר, ומשלא הצליחו, הזעיקו תגבורת של שוטרים ומתנדבים וכן חובש של מד"א.
השוטרים והאם לא הצליחו להרגיע את שומר, וניסו לכבלו באזיקים, תוך "שחרורו" מהריתוק לקיר. פעולות אלה החריפו את התנהגותו הפרועה של שומר. לבסוף, הורד שומר לרחוב, לאחר שהוכה, נקשר ופיו נחסם. שומר הושכב על המדרכה, עד שהוצאה האלונקה שהעלתה את שומר לאמבולנס, שם נפח את נשמתו ונפטר.
מהדוח הפתולוגי של פרופ' יהודה היס, עלה כי חנק, שנגרם כתוצאה מחסינת קנה הנשימה עקב לחץ על בית החזה, הבטן, הצוואר ושפתי הפה, גרם למות המנוח. פרופ' היס העריך שלחצים אלה, ביחד עם חסימת הפה, גרמו למנוח להקיא, וכנראה תוכן הקיא חסם את קנה הנשימה.
חקירת מח"ש העלתה כי אין ראיות חד משמעיות המוכיחות כי השוטרים היכו את המנוח או כפתו אותו, באופן שגרם או זירז את מותו. גם פרקליטות המחוז הודיעה כי אין בכוונתה להגיש כתבי אישום בנושא.
השופטת קבעה כי "השוטרים הפעילו כח פיזי רב נגד המנוח, כולל שימוש באלה משטרתית, שפגעה בחלקי גוף מרכזיים, כגון בית החזה. פיו של המנוח נחסם... לפרק זמן ממושך מדי", הגם שרוב השוטרים הכחישו זאת. הורדה זהירה יותר, היתה מונעת היחבטות ראשו של המנוח במדרגות.
השופטת אף קבעה שבנסיבות המקרה, ראוי ונכון היה להחזיק את המנוח בדירה עד לבואו של רופא שיטפל בו, בטרם ניסו השוטרים לפנותו מהדירה, תוך מאבקי כח עימו. לא היה די בהזמנת חובש מד"א למקום, מאחר ולא היתה לו סמכות להזריק זריקת הרגעה.
"ההיתר להשתמש בכח סביר איננו מבטל את חובתם המשפטית של השוטרים לפעול במידת כח, שתהלום את הסכנה שביקשו למנוע", נקבע. השוטרים הראשונים שהגיעו למקום, הזעיקו "עוד שוטרים ועוד מתנדבים, וכולם ביחד הפעילו כלפי המנוח כח רב מדי במקומות רגישים בגופו, לאורך פרק זמן ניכר, וזאת בידיעה שהוא סובל ממחלת נפש".
על השוטרים היה לדרוש מהחובש להזעיק רופא, ולדאוג כי המנוח יורד לאמבולנס על אלונקה ולא בכיסא, דבר שהיה מונע את הטחת ראשו בקיר חדר המדרגות. "להכות במנוח, לקשור אותו, לחסום פיו ולגרור אותו בכח על המדרגות, כשהוא במצב מאוזן, משמעו - חשיפת המנוח לסיכון חמור במיוחד".
חובש מד"א, שרון אשר, הודה כי הגיע למקום האירוע ביודעו שמדובר בחולה נפש משתולל, וכי לא הוכשר מעולם לטפל במקרים כגון אלה. החובש העיד שראה את השוטרים מכים את שומר, וקושרים את ידיו, רגליו ופיו, אולם בחר שלא להתערב. עוד הודה החובש, כי לא טיפל בשומר עד הכנסתו לאמבולנס, בשל החשכה ששררה וריבוי האנשים במקום.
השופטת קבעה כי התנהגותו של אשר "איננה סבירה והיא נופלת מרמת זהירות נדרשת". "כאדם מן היישוב וכחובש מוסמך בעל ותק של 13 שנים, היה עליו להזמין ללא דיחוי נט"ן ובה רופא, כדי להזריק זריקת הרגעה לשומר, שתאפשר את פינויו מהדירה. אשר התרשל אף בכך שלא ריפד את ראשו של המנוח כשהורידו במדרגות, לעבר האמבולנס, מה שגרם לחבלות נוספות בראשו של שומר".
אשר הודה כי החבטות שספג המנוח בחדר המדרגות עלולות לגרום להקאה, ובכל זאת לא הסיר ממנו את המטפחת שהיתה קשורה לפיו.
באשר להתנהגות השכנים נקבע, כי אלה פעלו באורח סביר ומותר. קמה להם זכות חוקתית להתגונן מפני המנוח, ולהגן על גופם ורכושם ואין כל רשלנות שניתן לייחס להם.
לסיכום, קבעה השופטת, "אין מנוס ממסקנה כי פעולותיהם ומחדליהם המשתלבים של השוטרים והחובש (שכולם חבים חובת זהירות כלפי המנוח), נגועים לכאורה ברשלנות, שגרמה למותו של המנוח, שאותו יכולים וחייבים היו לצפות".
השופטת אף המליצה לפרקליטות מחוז תל-אביב לשקול מחדש את החלטתה שלא להגיש כתבי אישום בפרשה. עם זאת, נמנעה השופטת ממתן צו אישום, כדי שלא לשלול את שיקול הדעת בנושא מהפרקליטות.
את משפחת המנוח ייצג עו"ד אלון רום; עו"ד גיא גורן מפרקליטות מחוז תל-אביב הופיע כידיד בית המשפט.
חס"מ 196/99 חקירת סיבות מותו של המנוח רוני שומר
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה