בית המשפט העליון דחה (יום א', 29.6.03) את ערעורו של בנק לאומי לישראל, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שדחה בקשת נושים לבטל החלטות משקמים שניתנו על-פי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992.
הרקע לפרשה, כמו גם לפרשת בנק המזרחי, הוא המשבר העמוק בו היה שרוי המגזר החקלאי בתחילת שנות ה-90'. סכנת ההתמוטטות הכלכלית של הענף הביאה לחקיקת חוק ההסדרים האמור, בשנת 92'.
החוק נועד להניח מסגרת, אשר תאפשר את שיקומו וחיזוקו של המגזר החקלאי. המגמה המרכזית המונחת ביסודו, היא מגמת הבראה מן הצד האחד, וניסיון למנוע, במידת האפשר, את הצורך בהזרמת מימון ציבורי למטרה זו.
לשם כך, קבע החוק, בין היתר, הסדר מורכב לגבי חובות המגזר החקלאי, אשר הגביל במידה ניכרת את יכולתם של הנושים להמשיך בהליכי גבייה רגילים כנגד הגורמים החקלאיים. כך נקבע, כי אין להמשיך או לפתוח בהליכים למימוש חובות בסיסיים כהגדרתם בחוק אלא על פי הליך שהוגדר בו, והמשקמים שמונו מכח החוק הוסמכו למחוק חובות החקלאים עד שיעור מסוים, להפחית אחוזים מסוימים מהם, ולפרוש את יתרתם על פני שנים.
במקביל להקלות שהביא החוק, הוא הטיל גם שורה של חיובים על חבר באגודה החקלאית. בנוסף לחוב האישי שהוטל על החבר לפרוע (בכפוף להפחתות למיניהן), הוטלו עליו חובות תשלום לנושים, המכונים "חלף ערבות". חיובי חלף הערבות שהוטלו על החברים נועדו לאזן במידת מה בין עניינם של הגורמים החקלאיים לבין עניינם של הנושים, באופן שמול ההקלות שניתנו בחוק לחקלאים באמצעות הפחתת חובותיהם, חוייבו החברים בחיוב סטטוטורי שאינו קשור בהכרח להתחייבויותיהם במישור המשפט הפרטי, וזאת עד לסכום גג.
חבות זו ניתנה בגין חובותיה וערבויותיה של האגודה החקלאית, וגם אם מי מהחברים לא היו ערבים אישית לחובותיה. בצד החבות בחלף הערבות, קבע החוק, כי מסכומי חלף הערבות שהחבר חב בהם ינוכה כל סכום שהוא שילם בשל ערבותו או בשל ערבות אגודתו לאחר היום הקובע, ואם שילם סכום שעלה על הסכומים האמורים, ינוכה הסכום מהחוב הבסיסי שלו.
בשנת 96' נכנס לתוקפו תיקון מס' 2 לחוק, שקבע כי חבר אשר פרע חובותיו לאגודה ואף נתן לה אשראי שלא נפרע על ידה, יהיה זכאי לנכות מחלף הערבות החל עליו סכום כשיעור יתרת הזכות העומדת לו כלפי האגודה. תוצאת התיקון היא הקטנה נוספת בשיעור החובות שהחקלאים נדרשו לפרוע לנושים, במסגרת הסדר השיקום.
פסיקת בית המשפט המחוזי
בנק לאומי ובנק הפועלים, שניהם נושים במגזר החקלאי, פנו לבית המשפט המחוזי, בבקשה לבטל את פסק המשקם הנסמך על תיקון 2 לחוק, באשר הוא אינו עומד במבחן החוקתיות, משהוא פוגע פגיעה נוספת בזכות הקנין של הנושים מעבר לפגיעה שכבר ניחתה עליהם בחוק העיקרי, וכן מאחר והוא אינו חל למפרע, אולם בעניינם של המשיבים לבקשה, הוא הוחל למפרע על-ידי המשקם, וגרם בכך לפגיעה בנושים שלא כדין.
בית המשפט המחוזי קבע כי לאור פרשת בנק המזרחי, הרי שלכל ערכאה שיפוטית, אף אם היא דיונית (דהיינו, שאינה בג"צ, נ.ש.), נתונה הסמכות להכריז על אי חוקיותו של חוק, לפחות בדרך של תקיפה עקיפה. בית המשפט לא הכריע בשאלה אם הסמכות נתונה לו גם באשר לתקיפה ישירה של חוק.
לאור נתונים שהציג היועץ המשפטי לממשלה, קבע בית המשפט המחוזי כי מידת הפגיעה בנושים היא מזערית (הפחתה של כ-1.35% בלבד מכלל החוב העתיד להיפרע לנושים).
נוכח המשמעות המעשית השולית של התיקון, ומשיקולים של יציבות הסדר החוקתי במדינה, החליט בית המשפט המחוזי לדחות את טענת אי החוקתיות של התיקון, וזאת אף בלא צורך לבחנו בתנאי פיסקת ההגבלה שבחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
לגבי תחולת התיקון למפרע, נקבע כי המשקם לא הפעיל את התיקון למפרע על מצב עובדתי מגובש וסופי, אלא על מצב דברים הנתון לשינויים ולהתחשבנות נוספת. החלה כזו אינה רטרוספקטיבית ואינה פסולה, ולפיכך אין להתערב במסקנותיו.
פסיקת בית המשפט העליון בערעורם של הנושים - בנק לאומי
בית המשפט העליון בחן 2 שאלות עיקריות: הראשונה, האם התיקון לחוק חוקתי, אם לאו. השנייה, שאלת התחולה למפרע של פסק המשקם.
השופטת אילה פרוקצ'יה קבעה כי התיקון לחוק אכן פוגע בזכות הקניין של הנושים, ואין הפגיעה בגדר "זוטי דברים", אולם בחינת התיקון לחוק בפיסקת ההגבלה, מראה כי הוא עומד בתנאיה.
השופטת פרוקצ'יה הדגישה כי "אין זה מתפקידו (של בית המשפט - נ.ש.) לעצב מחדש מדיניות חברתית-כלכלית או להעמידה במבחן הביקורת לגופה, ואף לא לקבוע לה סדרי עדיפויות ולשנות את איזוניה הפנימיים. הדבר בולט במיוחד כאשר החקיקה הנבחנת היא כלכלית – מישקית שבה לרוב קיים מיגוון דרכי פעולה אפשריות, ומרבית האמצעים החקיקתיים מתאפיינים במורכבות השיקולים, הפעולות והאמצעים הנדרשים לצורך עיצוב המדיניות...
"תפקידו המוגדר של בית המשפט הוא בביקורת שיפוטית על חוקיותן של הפעולות השלטוניות ולא בהערכה ערכית של המדיניות לגופה. תפקידו הוא לבחון את חוקיותה של המדיניות דרך האספקלריה של ההגנה על זכויות האדם", וכיצד הוא מאזן בין צרכי הפרט והכלל.
לאחר שקבעה כי פסק המשקם מחיל את התיקון בצורה אקטיבית ולא פרוספקטיבית, קבעה פרוקצ'יה כי אין היא נזקקת לשאלה האם לערכאה דיונית קיימת סמכות לדון בשאלת חוקיותו של חוק, מאחר ובכל מקרה, החוק עומד בתנאי פיסקת ההגבלה.
השופטים מצא ואנגלרד הסכימו עם דחיית הערעור, והשופט אנגלרד הוסיף הערה מעניינת, כנראה לאחר המתח שבין יו"ר הכנסת, רובי ריבלין, ובין נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק:
"באשר לשאלה האם בית המשפט המחוזי מוסמך לפסוק בענין חוקתיות חוק של הכנסת, הרי לדעתי, לפי המצב המשפטי הקיים, התשובה היא חיובית. עם זאת, אפשר, כי מצב זה אינו רצוי בנסיבות המיוחדות של המערכת המשפטית והחברתית בישראל... אולם, מבלי להביע דעה כלשהי בסוגיה זו, כל שינוי חייב להיעשות על-ידי חקיקה של הכנסת".
רע"א 3145/99 בנק לאומי נ' יצחק חזן ואח'
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה