אשכנזי התנגד למניעת יציאתו של הרפז מהארץ לאחר החקירה נגדו

הרמטכ"ל היוצא, גבי אשכנזי, ניסה לטרפד את האיסור שהטילה מערכת הביטחון על יציאתו מהארץ של בועז הרפז, מחבר המסמך המזויף הנושא את שמו. כך מגלים העיתונאים דן מרגלית ורונן ברגמן בספרם "הבור", שהתפרסם היום (א', 13.2.11).

הספר עוסק בעיקר בפרשת הרפז, אך מכיל רקע רב הן על הרפז עצמו, הן על אשכנזי והן על מערכת היחסים העכורה השוררת בצמרת צה"ל ובין אשכנזי לשר הביטחון, אהוד ברק.

"מאחורי פרשת הזיוף מתקיימים היסטוריה והווה סמויים מן העין, אפלים וקשים מאוד, המהווים עדיין סכנה חמורה לבטחונה של מדינת ישראל ולסודות האסטרטגיים שלה... אחד הבקיאים בחומר הזה יגדיר את פרשת הרפז כ'פרשה החמורה ביותר שהתרחשה כאן מאז פרשת קו 300, ואולי מאז ימי עסק הביש'", קובעים ברגמן ומרגלית בפתח ספרם.

"הרמטכ"ל חיפה על נוכל"

ימים אחדים לאחר שהחליטה הפרקליטות להעמיד לדין את הרפז, נודע לגורמים באמ"ן שהוא רומז על כוונתו לצאת מהארץ, אולי לוונצואלה. מיד התעורר החשש שיגלה שם סודות ושלא יחזור למשפטו.

ב-26 בינואר כינס ברק ישיבה בנושא והזמין את ראש אמ"ן, אביב כוכבי. לשכת הרמטכ"ל הורתה לו לא להשתתף; ברק עמד על השתתפותו. כוכבי הביע התנגדות למתן היתר יציאה להרפז, וסוכם שהמכתב הרשמי יגיע לברק למחרת ב-7 בבוקר, לאחר עידכון לאשכנזי שהיה בבריסל.

אלא שבמכתב נאמר, כי הרפז אינו קשור לצה"ל ולכן יש לפנות לשב"כ. כאשר בדק ברק הסתבר לו, שנוסח זה הוא פשרה בין אשכנזי - שלא רצה למסור חוות דעת כלשהו - לבין סגנו, יאיר נווה, שנתן גיבוי לעמדתו של כוכבי.

ברגמן ומרגלית מסכמים: "חמור מכל - אנחנו נשארים עם רמטכ"ל שחיפה על אותו נוכל ואף התפתה להשתמש בו כמרגל בלשכת שר הביטחון". עד עתה לא ברורה מהות הקשר בין אשכנזי להרפז: כיצד ומדוע צמחה החברות ביניהם? מסמך הרפז הוא ניסיון לכפות את עמדת הרמטכ"ל על שר הביטחון בנוגע לזהות יורשו.

"אשכנזי יכול היה להתריע, למחות, אבל לא לעשות שימוש מניפולטיבי במסמך מפוקפק שיש בו חתירה תחת הממשלה החוקית ותקיעת סכין בגבו של אלוף אחר. אחרית ימיו כרמטכ"ל, אין מנוס מלקבוע, עושה עוול משווע לכל הקריירה המפוארת שלו".

גלנט לא הוזמן לישיבה המכרעת

צילום: דן מרגלית ורונן ברגמן

היחסים בין אשכנזי למי שהיה אמור להיות יורשו, אלוף יואב גלנט, הדרדרו בתחילה על-רקע חילוקי דעות מקצועיים בנוגע לדרך לטפל בחמאס ברצועת עזה: גלנט (אלוף הפיקוד) דחף להתקפה, אשכנזי היה מרוסן יותר. מסביבתו של אשכנזי החלו לצאת אמירות נגד גלנט.

היחסים האישיים, מספרים ברגמן ומרגלית, חלחלו למישור המבצעי: גלנט לא זומן לישיבת הממשלה בדצמבר 2008 בה הוחלט על היציאה למבצע "עופרת יצוקה". בעיצומו של המבצע דאג דובר צה"ל, תא"ל אבי בניהו, ליצור את הרושם כאילו המבצע כולו מנוהל מן הקרייה, ובכך הפך לסדין-אדום בעיניו של גלנט.

כאמור, רוב הספר מוקדש למסמך הרפז. ראש לשכת הרמטכ"ל, אל"מ ארז וינר, סיפר במשטרה, כי בתחילת 2010 פנה הרפז לאשכנזי, הזהיר אותו שבסביבתו של ברק פועלים נגדו וכי הבטיח להביא לו מידע עסיסי מלשכת השר. אחרי כמה שיחות, הורה אשכנזי לוינר להיות בקשר עם הרפז.

אמינותו של הרפז גברה כאשר אמר שבוע מראש, כי לשכת ברק עומדת להשתלח בבניהו - ואז באה ההדלפה כאילו אשכנזי רוצה שנה חמישית, הדלפה אשר לשכת השר ייחסה לבניהו. גם בהמשך הוכיח הרפז את עצמו כ"מרגל בעל מקורות מעולים בלשכת שר הביטחון", בלשונם של ברגמן ומרגלית.

המפכ"ל הפסיק לענות לרמטכ"ל

מאוחר יותר הורה אשכנזי לוינר לתת עותק לאייזנקוט, שהראה אותו לפרדו ולסיבוני. הלה העביר אותו לאמנון אברמוביץ', בניגוד גמור לדעתו של איינזקוט, אך בתיאום עם וינר. לפי וינר וסיבוני, אשכנזי כלל לא ידע על הוצאת המסמך מלשכתו - אך ערב פרסומו אצל אברמוביץ' הוא הגיב על תוכנו ב"שיחות עם מקורבים".

במהלך חקירת המשטרה הירבה אשכנזי לטלפן למפכ"ל, דודי כהן. הלה התרעם של שיחות אלו ובשלב מסוים הפסיק לענות לאשכנזי.

כאשר התברר שהרפז הוא הזייפן, ביצעו לשכת הרמטכ"ל ובניהו פניית פרסה והחלו לטעון שמדובר בבן-בליעל שפעל בשליחותם של גורמים עלומים במטרה להכפיש את אשכנזי. לטענתם, הרפז לא יכול היה לכתוב את המסמך לבדו, בשל הידע הרב שנדרש לשם כך. בניהו אמר, כי רק שני אנשים במדינה יכלו לכתוב אותו: הוא עצמו ויוני קורן.

גירסה שנייה והפוכה, בה מחזיקים אשכנזי, גנץ ואיינזקוט עד היום, היא שגם אם המסמך מזויף - תוכנו נכון; ואם לא נכון לגמרי, אזי לפחות האווירה שהוא מתאר נכונה.

החוקרים האמינו להרפז שפעל לבדו לאחר שביקשו ממנו לכתוב מסמך מקביל ובו דרך למנות את יואב סגלוביץ למפכ"ל, על סמך חומר גלוי בלבד - והוא הצליח ליצור אותו, כולל מידע אינטימי על האינטריגות בצמרת המשטרה.

הם שאלו אותו מדוע עשה זאת, והוא השיב: "רציתי שנה חמישית לגבי אשכנזי כרמטכ"ל". על-פי מידע מודיעיני שהגיע למשטרה, במקרה כזה היה וינר מתמנה לקצין חינוך ראשי, והרפז היה מחליף אותו כרל"ש הרמטכ"ל.

בפורום מטכ"ל ב-30 באוגוסט מסר אשכנזי את גירסתו ואמר, שהרפז אינו מבאי ביתו. אם כך, אומרים ברגמן ומרגלית, אין מענה לשאלה מדוע הגן עליו בלהט שכזה כאשר שלל השב"כ את סיווגו הביטחוני, ומדוע עשה זאת לנוכח כה הרבה סימני שאלה סביב התנהלותו של קצין זוטר יחסית שכזה. אשכנזי לא התנער מהרפז ולא התנצל על הפגיעה בברק ובגלנט.

מסמך הרפז "לא היה תיעוד נאמן של המציאות שהלוגו של משרדו של אייל ארד הוסף לו כקישוט חסר טעם. זאת הייתה פשוט מזימה לחסל קריירה של אלוף בצה"ל רק מפני שראה את עצמו מועמד לעלות בדרגה, ולגרור מטה יחד איתו את שר הביטחון".

כך הושג הלוגו של משרד ארד

הרפז שפע מידע, אבל יום אחד נמאס לאשכנזי. וינר סיפר במשטרה, כי יום אחד חתך אשכנזי את הדיווחים והרכילות בעל-פה של הרפז ואמר: "שיעלה את הדברים על הכתב. שיכתוב את זה". אמירה זו, שנאמרה בתום לב, היא שיצרה אצל הרפז את ההיגיון המעוות שהוביל לזיוף המסמך.

את הסמליל (לוגו) למסמך המזויף השיג הרפז כאשר נפגש במאי 2010 עם אייל ארד, והציע לו להעניק ייעוץ פוליטי לידיד איטלקי שלו. ארד הכין הצעה על נייר המכתבים של משרדו, ומאז לא שמע מהרפז.

על נייר זה רקח הרפז את המסמך המזויף. את המסמך הביא הרפז לוינר, בצירוף הסבר הגיוני - שאת פרטיו לא מסר וינר לחוקרי המשטרה - על הדרך בה הגיע לידיו. למחרת הראה וינר את המסמך לאשכנזי, שלא הופתע אך החליט שלא לעשות דבר. ברגמן ומרגלית מדגישים, כי אין שום ראיה שאשכנזי היה מעורב בכתיבת המסמך.

אשכנזי לא סיפר על המסמך לאשתו - דבר שהיה עושה אילו סבר שהמסמך אמיתי. גם לרמטכ"ל לשעבר, אמנון ליפקין-שחק, המקורב אליו ביותר, לא סיפר. שני אלו מעידים, אומרים ברגמן ומרגלית, שהוא חשד בזמן אמת במה שמונח בידיו.

לעומת זאת, אשכנזי הפיץ את המסמכים בין האלופים שהתחרו בגלנט - בני גנץ וגדי אייזנקוט. האחרון סיפר על כך לידידו, גבי סיבוני, ולמי שסיים אז את תפקיד המשנה לראש המוסד וכעת ראש הארגון, תמיר פרדו. אשכנזי התלונן בפני נתניהו על התנהגות לשכת ברק כלפיו, אך לא סיפר לו על מסמך הרפז.