ביה"ד: דרושה הסכמת עובד לחדירת מעביד לדוא"ל שלו

בית הדין הארצי לעבודה קבע (ג', 8.2.11), כי מעביד אינו רשאי לחדור לתיבת דוא"ל של עובד, בלא שיעמוד בשורה של תנאים מחמירים ובראשם קבלת הסכמתו של העובד מראש ובכתב.

מדובר בפסק דין ראשון מסוגו, העוסק בזכותו של העובד לפרטיות בתיבת הדוא"ל שלו במקום העבודה, כאשר המעביד הוא שמעמיד אותה לרשותו. את פסק הדין כתבה נשיאת בית הדין, נילי ארד, בשני ערעורים שהוגשו לבית הדין הארצי.

ערעור אחד הגישה טלי איסקוב-ענבר, באמצעות עוה"ד פנינה זיידנברג ואבי פרידמן, לאחר שביה"ד האיזורי בתל אביב התיר להגיש תכתובות דוא"ל שהוציאה חברת פאנאיה מהמחשב שלה. תכתובות אלו חשפו שאיסקוב שלחה קורות חיים לחברות אחרות והיו עילה לפיטוריה.

ערעור שני הגישה האגודה השיתופית אפיקי מים, לאחר שביה"ד האיזורי בנצרת דחה את בקשתה להגיש תכתובות דוא"ל של רן פישר, אותו פיטרה.

לדיון התייצבו גם ההסתדרות ולשכת התיאום, אשר הציגו בפני בית הדין את ההסכם הקיבוצי עליו חתמו באוגוסט 2008, ואשר הסדיר את העקרונות וכללי ההתנהגות לשימוש שעושים עובדים במחשבים המועמדים לרשותם לצורך עבודתם.

ארד אומרת, כי יש לאזן בין שתי זכויות: זו של העובד לפרטיות, וזו של המעביד לקניינו במחשב ולפיקוח על השימוש הנעשה בו. בשל ראשוניות הפסיקה בנושא זה, עשה בית הדין הארצי שימוש נרחב בתקנות של ארגון העבודה הבינלאומי ושל האיחוד האירופי.

ארד קבעה שישה כללים מקדימים בהם חייב לעמוד המעסיק:

* עליו לקבוע מדיניות מאוזנת וברורה לגבי המותר והאסור בשימוש במחשב במקום העבודה;

* אם יש צורך במעקב, יש לשמור על המידתיות ולהעדיף טכנולוגיות שלא יפגעו בפרטיותו של העובד;

* המעקב חייב להיות מוגדר בגבולותיו, חוקי ובתום לב;

* יש ליידע את העובדים על המדיניות הננקטת וגם להודיע לצדדים שלישיים שתכתובותיהם עם העובדים עלולות להיקרא;

* אסור למעסיק לאסוף מידע מעבר למטרה הראשונית שנקבעה;

* מן הראוי לעגן עקרונות אלו בהסכם העבודה.

בנוסף לכל אלו, על המעסיק לקבל מראש ובכתב את הסכמתו המודעת והחופשית של העובד למעקב אחרי הדואר האלקטרוני שלו. בית הדין מדגיש, כי יש לקבל הסכמה זו הן לגבי המדיניות הכללית במקום העבודה והן לגבי תיבת הדוא"ל של כל עובד.

עוד נקבע, כי על המעסיק להקצות לכל עובד תיבת דוא"ל שתשמש אותו לצורכי העבודה בלבד. לתיבה זו יהיה המעסיק רשאי לחדור, על-פי התנאים שנקבעו ותוך קבלת הסכמת העובד מראש ובכתב.

במקביל, רשאי המעסיק (אך אינו חייב) להקצות לעובד תיבת דוא"ל נוספת, שתשמש לצרכיו הפרטיים בלבד או לצרכים פרטיים ומקצועיים כאחד. לתיבה זו לא יהיה המעסיק רשאי לחדור, אלא בנסיבות חריגות ויוצאות דופן ביותר, כגון חשד לפעילות פלילית של העובד.

בית הדין מוסיף ומדגיש, כי אם יכול העובד להיכנס במקום עבודתו גם לתיבת דוא"ל פרטית השייכת לו, אסור למעסיק לחדור לתיבה זו. אם העובד מבצע גיבוי על השרתים של המעסיק, מדובר בהליך לוגיסטי בלבד שאינו מתיר פגיעה כלשהי בפרטיותו. אם העובד יסכים לחדירה כזאת, תהיה חזקה שהסכמתו נכפתה עליו והמעסיק יחויב להוכיח שהייתה זו הסכמה חופשית.

לאור הנחיות אלו, קיבל בית הדין את טענתה של איסקוב-ענבר ודחה את ערעורה של אפיקי מים. במקרה השני, בו ביקשה החברה להגיש תדפיסי דוא"ל של העובד שנמצאו בפח האשפה, קבע ביה"ד, כי שימוש כזה יותר רק אם תוכח פגיעה באינטרס של החברה ובכפוף להסכמתו של העובד או לאישורו של בית הדין.