"למי-למי יש יותר כבוד" - בערד?

ביום ה' 20.1.2011 היינו עדים לכיבוד שזכה בו שר החוץ אביגדור ליברמן בערד - חיתוך הסרט של התחנה המרכזית החדשה בערד. "הטרמינל" - שם לועזי ויומרני לתחנה הקטנה והצנועה שנפתחה לאחר שנות סבל רבות לתושבים - הוא מרכז היסעים לנוסעי התחבורה הציבורית בערד. מחד גיסא, תמוה הכבוד שבו זכה שר החוץ אביגדור ליברמן לחנוך את התחנה החדשה - מה למרכז היסעים מדברי מקומי וליחסי החוץ של ישראל?

מאידך גיסא, תמוה הכבוד הרב שבו כיבד השר את העיר, באירוע כה חסר חשיבות ברמה הארצית ואף האזורית... האם ייתכן שכבוד השר כיבד אותנו - בשל העובדה שראש העיר היא טלי פלוסקוב, ממפלגתו של השר המכובד? ואם אכן זו הסיבה, האם הרקמה החברתית של ערד, רקמה של תושבים יהודים ותיקים, תושבים יהודים עולים מחבר העמים, תושבים בדואים ותושבים סודנים - האם הרקמה הרגישה כל-כך צריכה לארח דווקא שר מתלהם שונא זרים? אני מציעה לשקול הענקת כבוד באירועים מסוג חנוכת התחנה לדמויות מבין קבוצות המתנדבים או הפעילים בערד, כהערכה לפעלם החשוב בעיר. אירוע כזה כדאי שיהפוך לחגיגה עירונית ויערך לאחר שעות העבודה, כדי שתושבים רבים יוכלו ליטול בו חלק.

נראה, שהגיעה העת להפוך מחדש ברעיון הענקת הכיבודים בעיר באירועים עירוניים. יש לדעתי להפעיל חשיבה אלטרנטיבית לטקסים הבנאליים, המזכים בכבוד פוליטיקאים שעיקר מעייניהם - לפחות של רבים מהם - בהישרדות פוליטית ובקידום של אינטרסים צרים.

התבוננות בתהליכים פנים עירוניים המתרחשים בערד מצביעה על שפע של פעילים מסורים במגוון תחומים בעיר. למשל, קבוצת פעילי סביבה; למשל, קבוצה הנאבקת כנגד הקמתה של מכרה פוספטים בשדה בריר; למשל, "הג'יפאים"; למשל, הפעילים בתחום החינוך. יש בערד עוד כהנה וכהנה יוזמות חשובות התורמות רבות לחיוניותה של ערד, ולחתירתה לבנייה מחודשת של דימוי עצמי חיובי ואיכות עירונית.

בהזדמנות זו ניתן להציע נוהג חדש להבעת הערכה של העיר לתרומתם של תושביה - הענקת "אות יקיר העיר". אין זה אומר שעל ערד להסתגר בד' אמותיה. אפשר ורצוי להזמין פוליטיקאים ובעלי עניין לאירועים, אך את הכבוד יש להעניק ליושבי עירנו. הם אלה המשקיעים ממרצם ומזמנם ומובילים שינוי והופכים את ערד למקום שכדאי לחיות בו, למרות הקשיים הרבים שמערימה המדינה על דרכה, והקשיים שמערימה ההנהגה הנבחרת.

ועוד הערה קטנה, לסיום: לובה אליאב, שנפטר לאחרונה, עמד בראש צוות ההקמה של ערד, ומן הראוי למצוא דרך להנצחת שמו בעיר. ללובה מגיע הכבוד - לא לליברמן.