קשיש הוריש רכושו למטפלת; ביהמ"ש פסל צוואתו

שופט בית המשפט למשפחה בבאר שבע, דניאל טפרברג, ביטל השבוע צוואה שערך קשיש לטובת האישה שטיפלה בו בשני העשורים האחרונים לחייו ובה נישל את שלושת ילדיו מכל רכושו. טפרברג קבע, כי ניכר שהצוואה נכתבה תוך השפעה בלתי הוגנת מצד המטפלת.

המנוח נפטר בשנת 2007 כשהוא בן 93. רעייתו נפטרה כשלושה שבועות לפניו. לבני הזוג שלושה ילדים ועוד בן נוסף שאימצו בטרם עלו מאלג'יריה. בעשרים שנותיהם האחרונות של בני הזוג חלה הידרדרות במצבם הבריאותי והתפקודי, והם התוודעו לגב' פ', שעבדה כמטפלת סיעודית של המנוחה בביתם במשך כשעתיים ביום מטעם חברת מתן ובשלב מאוחר יותר (לאחר שחברת מתן סירבה להעסיק אותה) מטעם חברת תגבור.

פ' טיפלה בבני הזוג אף מעבר לשעות עבודתה, מבלי שקיבלה שכר עבור שעות אלה. היא שהתה בביתם שעות ארוכות מדי יום, טיפלה בהם, ערכה עבורם קניות והפכה לבת-בית. לגירסתה, את ההתנדבות שמעבר לשעות העבודה עשתה כמי שגדלה על ערכי חסד ועזרה לזולת.

בשלב מסוים, הצטרפה המטפלת כשותפה בחשבון הבנק של המנוח, ובשנת 2004 החל המנוח בהליך של העברה ללא תמורה של זכויותיו בדירת מגוריו שבשדרות למטפלת. הוא חתם על תצהיר מתנה במשרדו של עו"ד ליאור בלקין, ואולם הליך זה לא הושלם, שכן המנוח לא עמד בדרישות רשויות המס.

המטפלת היא שהרחיקה את הילדים מהוריהם

לגבי היחסים בין המנוחים לילדיהם אומר טפרברג, כי הללו ניסו ליצור קשר עם הוריהם, אך פ' היא זאת שמנעה זאת. טפרברג גם תוהה לגבי נסיבות עריכת הצוואה, מדוע נערכה דווקא במשרדו של בלקין - עורך דין שטיפל בעבר בענייניה של המטפלת, ומדוע הלה נמנע מרישום אודות נסיבות עריכתה כאשר מדובר בצעד כה קיצוני כנישול ילדיו של המוריש.

טפרברג מסכם: "הנסיבות העולות מהתיק אינן מצביעות על קשר לגיטימי שבין מטפלת למטופל ורצונו של האחרון להשיב למטפלת כגמולה ולהכיר לה תודה. כל הנסיבות שאפפו את הקשר של המנוח עם המטפלת, לרבות העדויות לפיהן מנעה ממנו הקשר עם ילדיו, השתלטה על חייו על מחשבותיו ורצונותיו עד כדי שסימאה את עיניו, מביאות אותי לכלל מסקנה כי מערכת היחסים בין המטפלת למנוח התאפיינה ביסודה באי הגינות ובמניפולטיביות, והמטרה שעמדה לנגד עיניה של המטפלת, אשר תוכננה מראש, הייתה להשתלט על רכושו של המנוח, עד כי לא בחלה בשום אמצעי לא הגון על-מנת להשיג את מטרתה, כולל בקשה למנותה כאפוטרופא על רכושו".

המטפלת המחליפה מצאה הזנחה קשה

במקביל, מיעטו המנוח ורעייתו לפגוש את ילדיהם, עד כי בשלב מסוים נוצר נתק ביחסים עם הילדים. בסמוך לשנים 2005-2004 סירבו המנוחים לאפשר לילדיהם ולנכדיהם לבקרם בביתם, ואף מיעטו לשוחח עימם. הודעה על פטירת המנוחים נמסרה לילדים באמצעות החברה קדישא.

בשנת 2003 הופנתה מטפלת אחרת, ב', ע"י חברת מתן לטפל במנוחים באופן זמני, שכן פ' הייתה בחופשה. ב' דיווחה למעסיקיה, כי בביתם של המנוחים שרתה הזנחה, המנוחה הייתה קשורה בידיה והמנוחים שניהם היו מלוכלכים ומוזנחים. בעקבות דיווח זה, נערכו ביקורי בית מטעם לשכת הרווחה וקופת חולים כללית, שהצביעו גם הם על הזנחה וטיפול לקוי. למרות שהיה ניסיון, בעקבות בקשת ילדי המנוח, להחליף את פ' במטפלת אחרת, המנוח עמד על כך שהיא תמשיך להיות מועסקת בביתו.

לאחר פטירתו של המנוח, נמצאה צוואה שערך בשנת 2002 בפני עדים במשרדו של בלקין. המנוח ציווה למטפלת את מלוא זכויותיו בדירה בשדרות ואת כל המיטלטלין שבבית, והדיר את בניו מכל זכות בעזבונו בנימוק שנהגו חוסר כבוד בו וברעייתו.

אחד מבניהם של המנוחים הגיש התנגדות לקיום הצוואה, בנימוק של "השפעה בלתי הוגנת". טפרברג קבע בתחילת המשפט, כי על המטפלת להוכיח שהצוואה נחתמה מרצונו החופשי של המנוח, שכן הצוואה נראית מוזרה ובלתי הגיונית, הן בפרטיה והן בנסיבות עריכתה.

בפסק דינו מציין פרטברג, כי עילת ההשפעה הבלתי-הוגנת היא הקשה ביותר לאבחנה מבין העילות לביטול צוואה, "שכן הגבול בינה לבין השפעה לגיטימית שאינה פוגמת ברצונו החופשי של המצווה מעורפל, ונקבע על סמך אמות מידה נורמטיביות וערכיות המשתנות מעת לעת וממקום למקום". הוא מזכיר, כי בית המשפט העליון קבע מספר מבחנים בנושא זה: תלותו ועצמאותו של המצווה בכלל, תלותו בנהנה, קשריו של המצווה עם אחרים ונסיבות עריכת הצוואה. במקביל, הוא אומר, על בית המשפט לברר האם נסיבות ההשפעה מקורן בגרעין של אי-הגינות, ולשם כך יש להשקיף על מערכת היחסים שבין הנהנה למצווה במשקפיים ערכיים.

כאמור, טפרברג קבע שהצוואה נערכה תחת השפעתה הבלתי-הוגנת של פ'. עדותה נמצאה לא אמינה, וספק בעיניו האם ניצבת בפניו אשת חסד שכל מעשיה לשם שמים. טפרברג מצטט תסקיר של פקידת הסעד משנת 2005, ולפיו המנוח היה נתון לשליטתה של פ', וכי ממערכת יחסים זו נודף ריח חריף של מניפולטיביות ואי-הגינות. עוד הוא מזכיר את הדיווחים על הטיפול הלקוי במנוחים, ומסיק שקשה להניח שבמצב זה היה המנוח אסיר תודה לפ'.