המשמעות: לא רוצים משקיעים ערבים בירושלים

הצבעת בעלי אגרות החוב של דיגל, אתמול (11.1.11), שתוצאותיה נודעו היום, מעבירות מסר חד משמעי: הציבור הרחב אינו רוצה שמשקיעים ערבים ישתלטו על קרקע יהודית במזרח ירושלים. 94.3% מבעלי האג"ח דחו את הצעתו של באשר אל-מסרי, לשלם להם 60% מערכם הנקוב של האג"ח. רמי לוי וקווין ברמייסטר הגישו הצעה זהה, אבל הקולות לא התפלגו שוה בשוה, פחות או יותר, כפי שאפשר היה לצפות. ההצבעה נגד אל-מסרי סוחפת.

הטענה, כאילו משקיעים דתיים-לאומיים הכריעו את הכף ,היא זרית חול בעינים: משקיעים אלו מחזיקים כרגע אג"ח ב-6.75 מיליון שקל (ערך נקוב) שהם11% בלבד מהאג"ח, שיתרתם היא 60 מיליון שקל. אפילו נניח שחברת דש-איפקס החליטה, שגם האג"ח שלה יצביעו נגד אל-מסרי ובעד רמי לוי, נגיע ל-32% בלבד.

מיהם יתר המצביעים נגד כניסת משקיע ערבי לירושלים? התשובה ניתנת ברשימת המשקיעים המוסדיים, שרכשו במאי 2006, בהנפקה, 80% מאגרות החוב. זוהי רשימה של חברות עסקיות מכל גוני הקשת הפוליטית והחברות: החבילה הגדולה ביותר היתה בידי רמקו. חבילות גדולות נוספות נרכשו על ידי בנק יהב, חברת ישראמקו, בית ההשקעות ילין-לפידות, מיטב, אקסלנס-נשואה. קונים אחרים הם חברות הביטוח הפניקס והראל. כמעט כל החברות הללו הן בבעלות משקיעים חילונים, שאישית קשורים למפלגות ולהשקפות עולם שונות.

במשך השנים חלו שינויים מסוימים ברשימת בעלי האג"ח, אך התמונה הכללית היא ללא שינוי: המשקיעים אינם רוצים שערבי פלשתיני ישתלט על מגרשים של חברה יהודית. הם לא רוצים שהוא יבנה 300 דירות לערבים, וכפי שגילה News1, יבנה גדר הפרדה בינם לבין 75 המשפחות היהודיות.

בנק לאומי חייב עתה להחליט, למי ימכור את החוב שדיגל חייבת לו, 83 מיליון שקל. האם לאל-מסרי, שהציבור הרחב אינו רוצה בו, או לרמי לוי ולשותפיו היהודים מסידני ושיקגו, שזכו ברוב סוחף של 78% בהצבעת בעלי האג"ח. בנק לאומי, שנוסד על ידי הרצל, היה שנים רבות כשמו כן הוא הבנק הלאומי של עם ישראל. בעלי המניות הגדולים ביותר שלו הם מדינת ישראל ואיש הביטוח שלמה אליהו. מה יחליטו?