22 חודשי מאסר לדורס קשישה שנמלט

סימן שאלה סביב כנותה של המדינה במלחמתה בתאונות הדרכים, לנוכח הענישה הקלה עליה הסכימה עם אדם שדרס קשישה, פצע אותה אנושות ונמלט ממקום התאונה. בית המשפט נאלץ לקבל את עסקת הטיעון בעל-כורחו, ומנימוקיו עולה שלמעשה ידיו כבולות בידי בית המשפט העליון.

מדובר באלי מולאייב, אשר באוגוסט שעבר נהג בקטנוע בתל אביב ופגע בשמחה סיטון בת ה-80, שחצתה את הכביש במעבר חציה. הנפגעת מאושפזת עד היום כשהיא מונשמת, מתקשרת בקושי עם בני משפחתה וההערכה היא שתסיים את חייה במהלך האשפוז.

מולאייב ברח מן המקום, למרות שידע שפגע בסיטון. הוא הסתיר את האופנוע וכאשר נעצר, טען שהיה באילת עם אדם אחר. בשולי הדברים הסתבר, שהוא נהג בקטנוע ללא ביטוח.

ימי המעצר לא ינוכו מהמאסר

לבית המשפט כמעט שאין ברירה אלא לכבד עסקת טיעון, אומר גורפינקל. ברור לו, לדבריו, שאם יסטה מהעסקה יוגש ערעור ובית המשפט העליון יפחית בחזרה את העונש, כך ש"אין טעם בהטלת העונש שסברתי שראוי להטיל על הנאשם".

גורפינקל מצא דרך אחת, גם אם מינורית מאוד, להביע את מורת רוחו מעסקת הטיעון: הוא קבע שמעונש המאסר לא תופחת התקופה בה היה מולאייב במעצר. ככל הנראה מדובר בימים בודדים או לכל היותר בשבועות אחדים.

פסק דינו של גורפינקל, על האמירות יוצאות הדופן שבו, מציב שאלות נוקבות - הן לפרקליטות והן לבית המשפט העליון: מדוע עונש כה קל על עבירות כה חמורות? ומדוע לכבול את ידיו של בית המשפט כאשר הפרקליטות אינה מייצגת כהלכה את האינטרס הציבורי? ומעל לכל: האם מישהו חושב על הקורבן הנוכחי ועל הקורבנות הבאים של תאונות הדרכים?

עבר פלילי עשיר בגיל 21

המדינה הגיעה לעסקת טיעון עם מולאייב, במסגרתה הודה בנהיגה בקלות ראש שגרמה לתאונת דרכים, הפקרה לאחר פגיעה ("פגע וברח"), שיבוש מהלכי משפט ונהיגה ללא פוליסת ביטוח. במסגרת העסקה סוכם, כי מולאייב ייכלא ל-22 חודשים ורשיונו ייפסל לשש שנים מיום שחרורו. תסקיר שירות המבחן העלה, כי למולאייב עבר פלילי עשיר למרות שהוא בן 21 בלבד, והוא אף לא גויס לצה"ל בשל כך.

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, צבי גורפינקל, קיבל היום (ג', 11.1.11) את עסקת הטיעון, למרות שהוא אומר כמעט מפורשות שנאנס לעשות זאת. הוא מציין, כי הפקרת פצוע בתאונה היא לא רק עבירה פלילית חמורה, אלא גם חוסר מוסריות לשמה. העונש המירבי עליה הוא תשע שנות מאסר, ולאחרונה אף הוצע להעלותו ל-20 שנות מאסר.

במקרים דומים בעבר, הוסיף גורפינקל, נגזרו עונשי מאסר משמעותיים של שלוש שנות מאסר, חמש שנות מאסר ואף שבע שנות מאסר. לכן, הסדר הטיעון הנוכחי "נראה לכאורה על פניו בלתי סביר". הוא תוהה מדוע התביעה מבקשת עונש של פחות משנתיים מאסר, כאשר רק לאחרונה ביקשה עונש של שלוש שנות מאסר כאשר הנאשמים באותו תיק לא הואשמו בגרימת התאונה עצמה.

"העונש הראוי בעבירה של הפקרה לאחר פגיעה אינו צריך לפחות משלוש שנות מאסר", קובע גורפינקל. כאשר מצטברות העבירות האחרות בהן הורשע מולאייב, הוא אומר, העונש הראוי לו אף עשוי להגיע לחמש שנות מאסר.

ואולם, כאמור, גורפינקל נאלץ לקבל את עסקת הטיעון, לנוכח פסיקת בית המשפט העליון משנת 1998, ולפיה "רק במקרים קיצוניים ונדירים ביותר, יסטה בית המשפט מהסדר הטיעון המוצג בפניו, כאשר יש לכבד את הצעת התביעה המופקדת על האינטרס הציבורי".