בוטלה הפקעת מגרשים לטובת תיאטרון ירושלים

שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, משה סובל, ביטל בשבוע שעבר הפקעה של מגרשים עליהם שוכן תיאטרון ירושלים. ההפקעה בוטלה לבקשתו של מכון ון-ליר, הרשום כבעלי הקרקע שהופקעה.

ההליכים מגלים את חוסר הסדר ארוך השנים בו התנהל רישום החלקה - אחד האיזורים היוקרתיים ביותר בירושלים, בליבה של שכונת רחביה ובסמוך למשכן נשיאי ישראל. זכות הבעלות בחלקה נרשמה במרץ 1994 על שמה של המדינה, ובה בעת נרשמה זכות החקירה על שמו של מכון ון-ליר. זאת, למרות שמאז 1971 ניצב על אותה קרקע תיאטרון ירושלים, ותוכניות מתאר מאוחרות יותר קבעו במפורש שייעודה הוא הקמת תיאטרון. יתרה מזאת: על-פי הסכם משנת 1987, החכיר המינהל את אותה קרקע לעיריית ירושלים לצורך הקמת תיאטרון (שכאמור החל לפעול 16 שנים קודם).

בשנת 2002 ביקשה עיריית ירושלים לתקן את הרישום משנת 1994, שלדבריה בטעות יסודו, ולרשום על שמה את זכות החכירה. פסק הדין ניתן רק כעבור שבע שנים והתביעה נדחתה.

בית המשפט המחוזי קבע אז, אכן אירעה תקלה ברישום החלקה על שם מכון ון-ליר, וזאת בעטיו של המינהל שערך בשם המדינה הסכמי חכירה שאינם מתיישבים זה עם זה, תחילה (בשנת 1956) עם המכון ולאחר מכן (בשנת 1987) עם העירייה. בנוסף, חלק משטח החלקה לא הוחכר מעולם למכון, ורישום החכירה במלוא החלקה על שמו גרם לכך שסך השטח המוחכר לו כיום (חלקה בת 21 דונם, בה שוכנים מכון ון-ליר, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים והמועצה להשכלה גבוהה, והחלקה המופקעת בת 10 דונמים) גדול מהשטח של 28 דונם אותו התחייבה המדינה להחכיר לו בהסכם משנת 1956.

למרות זאת, כאמור, נדחתה התביעה לתיקון הרישום, משני טעמים. ראשית, משום שלא הוכח שזכות החכירה של מכון ון-ליר בחלק משטח החלקה המופקעת נשללה ממנו בדרך חוקית כלשהי, לאחר שאותה חלקה נוצרה בשנת 1991 בהליך של איחוד וחלוקה מתוך החלקה שנרשמה על שמו. שנית, משום שלא הוכח קיומם של התנאים המאפשרים לבית המשפט להורות על תיקון רישום זכויות במקרקעין מוסדרים, כגון טעות או מירמה.

העירייה הגישה לבית המשפט העליון ערעור על פסק דין זה בשנת 2009, והוא עדיין תלוי ועומד. עוד לפני כן, בספטמבר 2009, החליטה ועדת המשנה המקומית לתכנון ולבנייה להיעתר לבקשת הממונה על נכסי העירייה ולהפקיע את החלקה. לדברי הוועדה, החלקה לא הופקעה עד כה בשל ההסכם משנת 1987, לפיו המינהל החכיר את שטחה לעירייה לשם קיום תיאטרון עירוני. אלא שנסיונותיה של העירייה לרשום את החכירה נתקלו בקשיים בשל החכרת חלק משטח החלקה קודם לכן למכון ון-ליר. מאחר שתביעתה של העירייה נדחתה, היא פנתה להליך ההפקעה.

סובל קבע כעת, כי הצדק עם מכון ון-ליר בטענתו בדבר העדר סמכותה של הוועדה המקומית לבצע את ההפקעה, שכן היא לא ביקשה וממילא לא קיבלה את אישור הוועדה המחוזית לביצוע ההפקעה.