לאסור על בית אל להמשיך בבנייה לא חוקית

פרקליטות המדינה הודיעה לבית המשפט העליון כי היא אינה מתנגדת להטלת צו ביניים שיאסור על המועצה המקומית בית אל להימנע מכל בנייה ומביצוע כל עסקה בשטח שבבעלות פלשתיני מן הכפר דורא אל קרא.

הבנייה ואישורי הבנייה המפוקפקים שניתנו לה על-ידי המועצה המקומית בית אל פורסמו לראשונה ב-News1. עד לפרסום הידיעה לא נמסרה החלטת בית המשפט ביחס למתן צו הביניים.

בתשובת המדינה לבית המשפט העליון לעתירה שהגיש הפלשתיני באמצעות ארגון 'יש דין' השיבו עו"ד הילה גורני, סגנית בכירה לפרקליט המדינה, ועו"ד צילי נאה, עוזרת לפרקליט המדינה, כי כבר ב-18 באוקטובר 2010 הוחלט על הוצאת צו סופי להפסקת הבנייה ולהריסה של המבנה, אך הצו לא כובד.

"מיחידת הפיקוח המרכזית של המינהל האזרחי באיו"ש נמסר כי נכון ליום 6.1.11 [במקור נכתב בטעות 6.1.10, א.ו] עבודות הבניה במקום עדיין נמשכות, תוך הפרת הצווים", נכתב בתשובת המדינה.

"בנסיבות העניין המשיבים 1-4 [שר הביטחון, מפקד פיקוד המרכז, ראש המינהל האזרחי ומפקד מחוז ש"י במשטרה] אינם מתנגדים לצו ביניים אשר יורה למשיבה 5 [המועצה המקומית בית אל] להימנע מכל בניה בשטח האמור ומביצוע כל עסקה במבנים, כמבוקש על-ידי העותר", ציינו.

ההתנגדות היחידה של המדינה היא להשתת צו ביניים על שר הביטחון, מפקד פיקוד המרכז, ראש המינהל האזרחי ומפקד מחוז ש"י במשטרה. זאת משום שלטענת הפרקליטות הם פעלו ופועלים במסגרת סמכויותיהם בנודע למבנים שבגינם הוגשה העתירה.

המועצה בבית אל: העותר לא אמר מילה במשך עשרות שנים

גם המועצה המקומית בית אל הגישה לבית המשפט העליון את תגובתה. התשובה לא נכתבה על-ידי היועץ המשפטי של המועצה, עו"ד יזהר דגני, אלא על-ידי עו"ד עקיבא סילבצקי העובד יחד עמו במשרד עורכי הדין של ח"כ דוד רותם (ישראל ביתנו).

בתשובתה טענה המועצה המקומית בית אל כי העובדה שהעותר נמנע מלעתור נגד התפיסה הצבאית של שטחו יש בה כדי למנוע את קבלת העתירה. לדבריה, הדברים נכונים גם ביחס לביצוע עבודות העפר במקום.

"עבודות העפר החלו עוד בשנת 2002 ונעצרו בשל אירוע ירי מכיוון הכפר הפלשתיני ג'ילזון. אז לא טרח העותר למחות בדרך כלשהיא על ביצוע עבודות במקרקעין אלו", ציינו.

עוד הוסיפו בתשובתם כי המקרקעין מעולם לא עובדו בטרם נתפסו בתפיסה צבאית וכי מדובר היה באדמת טרשים לכל דבר ועניין.

כמו-כן טענו כי בשנת 1997 הוקצו המקרקעין על-ידי הממונה על הרכוש הממשלתי לאחר הוצאת צו התפיסה לידי ההסתדרות הציונית העולמית על-מנת שישמשו את היישוב בית אל לשם בניית יחידות דיור.

"הטענה היחידה אשר מכוחה היה יכול העותר לטעון למעמד בעתירה זו, היינו זכויותיו כביכול במקרקעין, אינה "ממריאה" כלל. כך גם ההצהרה שבעתירה כאילו הבנייה מתבצעת על "קרקע פלשתינית פרטית וללא הסכמת הבעלים" אינה נכונה או רלוונטית כלל ועיקר. אשר על כן, ברי כי סיכויי העתירה אפסיים ואין כל הצדקה ליתן צו ביניים", לשון התשובה.

בשיחה עם News1 הודה היועץ המשפטי למועצה בבית אל, עו"ד דגני, כי הנכסים אכן רשומים על שמו של הפלשתיני בטאבו וטען כי התפיסה הצבאית הפקיעה את השטחים ממנו באופן שהפך את הרישום בטאבו ללא רלוונטי.

גורם בכיר במועצה בבית אל ציין בפני News1 כי החשש של המועצה הוא מפני תקדים שישפיע על מבנים רבים שנבנו ביישוב בדרך הזאת של בנייה על שטחים בבעלות פלשתינית שהופקעו בתפיסה צבאית והוקצו לאחר מכן לבנייה אזרחית תוך הישענות על בג"ץ בית אל שקבע כי יש ערך ביטחוני ליישוב אזרחי.

פרקליטי העותר: כעת הוכח שאין כל צורך צבאי

עו"ד שלומי זכריה, אחד ממנסחי העתירה, אמר ל-News1 כי מייד לאחר שהבחין העותר כי אין צורך צבאי כלשהו שמחייב את הפקעת הקרקע הוא הגיש תלונה למשטרה ופנה לרשויות החוק.

"כל עוד התחוור שיש צורך צבאי בתפיסה, לא יכל העותר לעתור. אולם מרגע שברור כי אין צורך צבאי בתפיסה, ומשהשטח הופקר לפעילות בלתי חוקית גם לפי המפקד הצבאי, אין למעשה גם צורך צבאי אמיתי בקרקע התפוסה. התפיסה הצבאית, הינה, נזכיר שוב פעם, לצרכים צבאיים והיא גם זמנית לצרכים הצבאיים הללו", אמר.

לדבריו, חוקיותו של צו התפיסה אומנם נתקפה בשנות השבעים, אולם היכן שהמדינה טענה שיש היבט ביטחוני ליישוב, בית המשפט קיבל את עמדתה.

"בפסק דין מאוחר יותר פסל בית המשפט את הפקרטיקה של תפיסה צבאית לצורך הקמת יישובים אזרחיים, ואכן מאז כמעט ולא נעשתה בפרקטיקה זו כל שימוש, וגם בג"ץ חוזר על הדברים האלה כמנטרה בדיונים שיש להפריד בין צרכים צבאיים לצרכים התיישבותיים- התנחלותיים", הסביר.