בג"ץ פסל את קווי המהדרין

בג"ץ הורה היום (ה', 6.1.11) להפסיק את הפעלת "קווי המהדרין" באוטובוסים המשמשים את המגזר החרדי. השופטים קבעו, כי ניתן להסכים למצב בו נוסעים ונוסעות יבחרו היכן לשבת, אך אסור לחלוטין לכפות זאת עליהם.

את העתירה הגישו בשנת 2007 הסופרת נעמי רגן, נשים נוספות ומספר ארגונים נגד משרד התחבורה וחברות אגד ודן. הם טענו, כי "קווי המהדרין" פוגעים בעיקרון השוויון, בזכות החוקתית לכבוד ובחופש הדת והמצפון, וכי הם ננקטים ללא הסמכה בדין.

השופט אליקים רובינשטיין קובע בפסק דין מקיף, בו הוא מרבה להסתמך על ההלכה ומסורת ישראל, כי אין חולק על כך שמציאות זו - בהיותה מוכתבת וכופה - אינה חוקית. שר התחבורה אימץ דוח שגיבשה ועדה מקצועית, השולל כל הפרדה מוכוונת (כל שכן כפויה), ומנגד מאפשר התחשבות מסוימת ברצונם של אנשים המבקשים לנהוג בעצמם הפרדה וולונטרית. "לעת הזאת הצטמצמה המחלוקת בין הצדדים (על-פי הצהרותיהם) לשאלת אופן יישומו של הדוח, ולצעדים הנלווים שעל משרד התחבורה לנקוט".

הוועדה שהמלצותיה עומדות במרכז פסק הדין, בראשותו של המשנה למנכ"ל משרד התחבורה, אלכס לנגר, קבעה, כי בעוד כל מדיניות של הפרדה - אף אם היא מבקשת לשקף הסדר "וולונטרי" - פסולה, הרי שבקרב ציבור מסוים קיים רצון אמיתי להשתמש בתחבורה ציבורית תוך הפרדה מגדרית - וראוי לאפשר לו לעשות זאת, כל עוד אין מדובר בפגיעה בזולת. השאלה עימה התמודדה הוועדה היא, כיצד ניתן לאפשר לאחרונים לקבל את חפצם, מבלי לפגוע במי שאינו מעוניין בכך.

הוועדה המליצה לעגן מתווה כולל, לפיו מפעילי תחבורה ציבורית יחויבו שלא להנהיג כל "פרקטיקות" של הפרדה או הפליה כנגד נוסעים; יעשו ככל יכולתם למנוע גילויים של כפיה או אלימות מצד נוסעים או גורמים שלישיים; לא יסמנו ולא יפרסמו קוים כלשהם ככאלה בהם חל הסדר מיוחד; משרד התחבורה יקיים מערך בקרה, פיקוח ואכיפה של הוראות למניעת גילויים כלשהם של כפיה ואלימות; גילויים כאמור יקנו למפקח על התעבורה עילה לשקול ביטול הפעלתם של קווים.

שר התחבורה, ישראל כץ, הודיע לבג"ץ באוקטובר שעבר, כי הוא החליט לאמץ את דוח הוועדה במלואו. במסגרת זו, החליט כץ לאפשר העלאת נוסעים משתי דלתות האוטובוס לתקופת מבחן של שנה, כך שבפועל יוכלו גברים לעלות בדלת הקדמית ולהתיישב בחלקו הקדמי של האוטובוס, ונשים - מהדלת האחורית. יצויין, כי הוועדה ובג"ץ לא מתייחסים לשאלה כיצד ישלמו הנשים, עליהן יהיה בכל מקרה לעבור דרך "עזרת הגברים" בדרכן אל הנהג.

"האם חזרנו לימי רוזה פארקס?"

רובינשטיין מוסיף: "כדי להבהיר את הדבר למי שהדברים אינם ברורים לו נאמר: מפעיל תחבורה ציבורית (כמו כל אדם אחר) אינו רשאי לומר, לבקש או להורות לנשים היכן עליהן לשבת באוטובוס רק משום היותן נשים, או מה עליהן ללבוש, והן רשאיות לישב בכל מקום שתרצינה... כשאני חוזר וקורא את השורות שהודגשו זה עתה, אני תמה על עצמי, כיצד בישראל של שנת 2010 היה צורך לכתבן. האם לימי רוזה פארקס (האשה האפרו-אמריקנית שגרמה לשבירת ההפרדה הגזעית באוטובוסים באלבמה, ארצות הברית, בשנת 1955) חזרנו?

"האם באמת צריך לומר שהתנפלות של גברים על אשה שחרגה מתחום המושב שיועד לה (כפי שתואר בחלק מהתצהירים שהוגשו) אסורה ועלולה להיות נשוא דין פלילי? האם אין כל אדם הגון, חילוני, דתי או חרדי מבין זאת בחינת פשיטא?"

רובינשטיין מוסיף: "תופעת קווי 'מהדרין' אינה עובדה קיימת מימי בראשית. בני דורנו, דורותינו, גדלו מנעוריהם בחברה שבה היו אוטובוסים מעורבים גם במקומות משופעים באוכלוסיה חרדית, כמו ירושלים ובני ברק. מדובר איפוא בחידוש של השנים האחרונות.

"... ייתכן - כפי שהוצע במאמרים שונים - כי מדובר בחלק מתהליך הקצנה בחברה החרדית. ייתכן, כטענת גורמים חרדיים, כי הדבר נובע מהגברת השימוש בתחבורה הציבורית והפיכתה לצפופה יותר, ועל כן 'ידידותית' פחות לנוסע החרדי. על כל פנים, גם בהקשר זה חל הכלל "כל המשנה" - מהסדרי הנסיעה שהיו נהוגים עשרות בשנים, מאז קום אוטובוסים, ולפני כן דיליז'נסים, עגלות נוסעים ורכבות - 'ידו על התחתונה'".

בעוברו לצד המעשי אומר רובינשטיין, כי השאלה היא כיצד ניתן להבטיח את זכויותיהם של כל המשתמשים בתחבורה הציבורית מזה, ולאפשר למעוניינים בכך לשמור על תפיסתם התרבותית-דתית מזה. כעיקרון, הוא קובע, יש לקבל את המלצות ועדת לנגר במספר שינויים קטנים.

לפתור את בעיית הצפיפות באוטובוסים

לדעת רובינשטיין, בצד הרצון להבטיח שהסדרי הישיבה באוטובוסים יהיו וולונטריים לחלוטין, יש לאפשר גמישות לאותם נוסעים המבקשים לנהוג בעצמם הפרדה מגדרית (בתנאי, כאמור, שזו לא תהפוך למקור לפגיעה בנשים).

"מודעים אנו לכך, ואיננו שבעי רצון מכך, שקיומה של אפשרות זו עלול להקל במידה מסוימת על שימורו של 'לחץ חברתי' כלפי נשים מתוך החברה החרדית שאינן חפצות בהסדרי ההפרדה (אם כי, למצער בקווים בהם האוכלוסיה הטרוגנית, דומה כי ייתכן שינוי גם בהקשר זה); ברם, אף אם יש ממש בטענה, נראה שאין היא מצדיקה לעת הזאת התערבות במסקנות הוועדה". רובינשטיין מדגיש את המילים "לעת הזאת" ורומז, שבג"ץ עשוי להתערב בעתיד, אם יסתבר שהעלאת הנוסעים בשתי הדלתות משמרת את ההפרדה המגדרית.

בשולי פסק הדין מפנה רובינשטיין את תשומת ליבו של משרד התחבורה לצפיפות הרבה באוטובוסים הפועלים בריכוזים החרדיים, היוצרת מגע פיזי בין גברים לנשים. הוא אומר, כי טוב יעשו משרד התחבורה וחברות האוטובוסים אם יתייחסו למצוקה זו, כשם שטוב יעשו הצרכנים החרדיים אם ידרשו פתרונות תחבורה הולמים.

נהגי אגד נתנו יד לביצוע ההפרדה

רובינשטיין מדגיש, כי מאחר שכץ הודיע על אימוץ המלצות הוועדה, ברור שהוא התחייב להקים מערך פיקוח ואכיפה אפקטיבי, אשר ימנע אפליית נשים באוטובוסים.

הנושא המרכזי בו מוסיף רובינשטיין על המלצות הוועדה, נובע מכך שגם בתקופת הפעלת הקווים בהתאם לצו הביניים (שאסר על הפרדה מגדרית) נרשמו תקריות של כפייה, ודומה כי המסר לא חילחל. נתונים שהציגו העותרות מעלים שורה של מקרים בהם נהגי באגד "נתנו כתף" להסדרי ההפרדה ("זו לא תורה מסיני אבל את חייבת לכבד את ההסכם ולשבת מאחור"), שיתפו איתם פעולה (לדוגמא, באמצעות הכוונת נשים לעלות מהדלת האחורית) וסירבו לתמוך בעמדת נוסעות שהותקפו.

מסיבה זו קובע בג"ץ, כי מפעילות תחבורה ציבורית יחויבו לקבוע בכל קווי האוטובוס שבהם הופעלו בעבר "הסדרי מהדרין" שלט שלשונו: "כל נוסע רשאי לשבת בכל מקום שיבחר (למעט המקומות המסומנים לאנשים עם מוגבלויות). הטרדת נוסע בעניין זה עלולה להיות עבירה פלילית".

שילוט זה, אומר רובינשטיין, "יבהיר כי נפל דבר - והסדרים שנתפסו עד הנה כלגיטימיים בטלו מן העולם". הוא גם חייב את אגד (דן הפסיקה הפעלת קווי מהדרין) לפרסם, באמצעות מרכזי המידע והפרסום שלה (לרבות באתר האינטרנט), וכן בשני עיתונים יומיים נפוצים ובעיתונות הרלוונטית במגזר החרדי, מודעות בדבר ביטול הסדרי ההפרדה וזכותו של כל נוסע לישב באשר יחפוץ. משך הפרסום והיקפו ייקבע בידי משרד התחבורה בתוך עשרה ימים והוא יפקח על קיום חובה זו. זאת, מעבר להדרכה מתאימה לנהגים.

לדברי רובינשטיין, פתיחת כל הדלתות לעליית נוסעים בקווי המהדרין לשעבר היא העומדת כיום במוקד המחלוקת בין הצדדים. לשיטת העותרות, הדבר יביא לכך שהסדרי ההפעלה ימשיכו לפעול למעשה. מנגד מסתמך משרד התחבורה על המלצות צוות הבדיקה שעקב אחר יישום המלצות ועדת לנגר בתקופת הביניים, אשר תמכו באפשרות העלייה בשתי הדלתות.

רובינשטיין החליט ללכת גם בתחום זה בדרך שהתוותה ועדת לנגר. זו הציעה תקופת מבחן של שנה, בה תיבחן השפעת פתיחתן של כל דלתות האוטובוס להעלאת נוסעים, וככל "שלאחר תקופת הבדיקה יימצא כי ניתן ליישם את המתוה הכללי, יידרשו מפעילי הקווים המנויים שברשימה ליישם את מכלול האמצעים הטכנולוגיים והתפעוליים שייקבעו על-ידי המפקח".

שר התחבורה: בג"ץ אימץ עמדתנו

שר התחבורה ישראל כ"ץ, התייחס לפסיקה ובירך עליה. בכינוס בנושא קווי לילה בקריית התעופה, אמר השר כי הוא מברך על הפסיקה שבשורה התחתונה אימצה את החלטת הוועדה שהקים משרד התחבורה, בתוספת תיקונים.

לדבריו, יש להיות מודעים לצרכים הקיימים בכל אוכלוסיה, ולהסתדר מבלי לריב, לראיה גם העובדה שהעותרים בירכו על פסיקת בג"ץ.