בית המשפט העליון איפשר היום (א', 2.1.11) למפרקי קבוצת קווי אשראי להמשיך ולנהל תביעה בסך 15 מיליון שקל שהגישו נגד מי שהיו בעלי שליטה בחברה, בנק דיסקונט ואחרים.
חברת קווי אשראי, שהייתה בבעלותו של הפיננסייר יובל רן, התמוטטה בתחילת 1999, וכעבור שלוש שנים מונו מפרקיה גם למפרקי חברות-הבנות שלה. באוגוסט 2006 הגישו המפרקים לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה לאישור הגשת תובענה נגד דוד וירון ייני, שהיו כאמור בעלי שליטה בקבוצה בסוף שנות ה-90, נגד אחרים ונגד בנק דיסקונט.
התביעה הוגשה ביוני 2007, ובה מבקשים המפרקים שהנתבעים ישלמו 15 מיליון שקל לקופת הפירוק, בגין נזקים שגרמו לחברות בשורה של פרשיות שכללו, לפי הנטען, מעשי גזל ומירמה, הברחת מניות, מתן כספים שלא כדין למקורבים ופעולות נוספות שהביאו לריקון קופתן של החברות.
הנתבעים הגישו בקשה לסילוק על הסף של התובענה נגדם, בטענה שהיא התיישנה או לכל הפחות נגועה בשיהוי כבד. לטענתם, הפרשיות המיוחסות להם בכתב התביעה התרחשו בשנים 1998-1997, ואילו התובענה הוגשה מעבר לתקופת ההתיישנות הקבועה בחוק. המפרקים טענו בתגובה, כי העובדות המתייחסות לפרשיות השונות לא היו ידועות להם עד אוקטובר 2002, ולא היה ניתן לגלותן קודם לכן על-אף המאמצים הרבים שהושקעו בכך.
רשם בית המשפט המחוזי, חגי ברנר, דחה את הבקשה, בקובעו, כי שאלת ההתיישנות בנסיבות הנוכחיות היא שאלה עובדתית, שלא ניתן להכריע בה על יסוד כתבי הטענות בלבד. ברנר הוסיף, כי לא ניתן לקבוע אם אכן היו גורמים "תמימים" בחברות - כטענת המבקשים - אשר ידעו או היו צריכים לדעת על עילות התביעה כבר בסוף שנות ה-90, והיה בכוחם להביא להגשת התובענה במועד המתאים. השופטת עפרה סלומון-צ'רניאק דחתה את ערעור הנתבעים, ועל כך הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.
השופט עוזי פוגלמן דחה את הבקשה על הסף בקובעו, כי מדובר ב"גלגול שלישי" - וכידוע, ערעור כזה יתאפשר רק בנסיבות יוצאות דופן. הוא הוסיף: "יש לזכור, כי הערכאה הדיונית טרם הכריעה בשאלת ההתיישנות, וכל שהוחלט בהחלטה נושא בקשה זו, הוא שנדרש לשם כך המשך בירור עובדתי. מדובר איפוא בהחלטה המעדיפה את המשך בירור ההליך לגופו, על פני דחיית התובענה על הסף. כידוע, בהחלטות מסוג זה תמעט ערכאת הערעור להתערב, קל וחומר בגלגול שלישי".
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה