גירסתו של קצב: שקרית וזרועת מניפולציות

גירסתו של משה קצב בנוגע לאינוסה של א' ממשרד התיירות הייתה, שמדובר בעלילה. הוא אף ניסה להציג ראיות שיפריכו את דבריה - כאלו שייצרו לו אליבי מצד אחד, ויוכיחו שהקשר ביניהם היה תקין מצד שני.

קצב טען, כי יומנו (אותו כינה "ספר דברי הימים") מוכיח, כי כלל לא שהה במלון פלאזה ב-17 ביוני 1998 - יום האונס. ואולם, קובע בית המשפט, הוכח שהיומן לא עודכן כלל. כך למשל הוכח, כי היומן כולל פגישות ואירועים בארץ, בימים בהם שהה קצב בגאורגיה. לאחר מכן ניסה קצב להסתמך על יומנו חזי צאיג (כיום - מנהל מרכז ההשקעות), ולפיה השניים נפגשו באותו יום - אלא שפגישה זו אינה מופיעה ביומנו של קצב עצמו.

קצב גם העלה טענת אליבי לגבי האונס בלשכה, ב-19 באפריל 1998. לדבריו, באותו יום שהה באירוע לכבוד יהדות אירן בפארק הלאומי ברמת-גן מהשעה 15:00 עד 17:30, לשם הגיע מירושלים ולאחר מכן החזיר את אמו לקריית מלאכי. לפיכך, טען קצב, כלל לא נכח בלשכתו בבית הטכסטיל, שם כנטען ביצע את האונס. אלא שייתכן והאונס התרחש ביום אחר בחודש אפריל (שכן א' עצמה לא זכרה את התאריך המדויק ורק שיערה אותו), וגם לא הוכחו מעשיו של קצב לאחר שעזב את הפארק.

גם רישומי השיחות בטלפון הנייד של קצב עמדו לו לרועץ. הסתבר שהוא שוחח עם א' ב-17:58 וב-18:09, ולדברי השופטים - ייתכן שאז הזמין אותה ללשכתו. לאחר מכן יש "דממת אלחוט" בין השעות 18:09 ל-19:27 - זמן שהספיק לו להגעה לבית הטכסטיל ולאינוסה של א'. העובדה שהתקיימו שיחות מרכבו של קצב גם בשעה 20:02, מוסיפים השופטים, מלמדת גם היא שלא נסע הישר לביתו.

מקום מרכזי בגירסתו של קצב תפס מה שמכונה "מכתב השנה טובה" - מכתב רצוף ביטויי אהבה ששלחה לו א' ערב חגי תשנ"ט (1998). לטענתו, המכתב אינו מתיישב עם טענת אינוס, ומלמד שאם היה מגע ביניהם - הוא נעשה בהסכמה. ואולם, בית המשפט דוחה גירסה זו מכל וכל:

"אין מדובר במכתב אהבה במשמעותו הרגילה, כי אם במכתב כניעה והתרפסות שנכתב על-ידי א' לבקשת הנאשם וביוזמתו ('תכתבי תכתבי' אמר) מתוך תקווה כי זה יביא לשיפור האווירה, כי הנאשם יפסיק להתנכל לה והיא תוכל להישאר במקום עבודתה". העובדה שקצב שמר מכתב זה שנים רבות, הוסיפו, "מצביעה על חשש מ-א' ועל איסוף שיטתי של כל בדל ראיה, אמיתית או מלאכותית, העשויה לסייע לנאשם ביום הדין".

על עדותו של קצב, אומר בית המשפט: "עדותו של הנאשם הייתה זרועה בשקרים, קטנים או גדולים, והצטיינה לכל אורכה במניפולטיביות ובהעלמת מידע". בית המשפט מביא מספר דוגמאות לשקרים שהתגלו בעדותו של קצב, ומסיק: "גירסתו נתגלתה כבלתי אמינה".

בית המשפט התלבט בשאלה, האם יש לבחון את האפשרות שיחסי המין בין קצב ל-א' נעשו בהסכמה, לאחר שהסניגורים רמזו לאפשרות זו - למרות שקצב הכחיש אותה מכל וכל. מאחר שגירסתו של קצב התבררה כשקרית, "שקרים אלו אינם נעלמים כבמטה קסמים עם העלאת הטענה החלופית, והם תומכים ומחזקים את גירסת א', ובמקביל מרוקנים גם את הגירסה החלופית מכל מימד אמין".

השופטים גם מציינים, כי מדובר בנאשם חכם ומתוחכם, הבקיא היטב בתיק, ולא ב"תם" שיש לקיים בו "אַת פתח לו" אם אינו מעלה בעצמו גירסה היכולה לסייע לו. אילו היה מבקש קצב להעלות את הגירסה החלופית, היה הדבר מטיל צל כבד על מהימנותו. "הנאשם אינו יכול להתל בתביעה ובבית המשפט ולקפץ מטענה לטענה, לפי כיוון הרוח המנשבת. המשפט אמור לשלוט בנאשם ולא הנאשם במשפט", סיכמו השופטים. "דבקותו של הנאשם בשקר לפיו לא נגע מעולם במתלוננת, הותירה אותו חשוף מבחינה ראייתית".