פרסום ראשון: חברות הסלולר סלקום ופרטנר ייהנו מהקלה של עשרות מיליוני שקלים באגרות התדרים שהן משלמות למדינה, תמורת התדרים המשמשים אותן לרשתות הדור השני והשלישי. כך עולה מהחלטה בג"ץ היום (ב', 27.12.10), לקבל את עתירתן בנושא אופן חישוב האגרות.
תקנות האגרות קובעת שיעור אגרה מדורג לתקופה של ארבע שנים, והמחלוקת בין הצדדים הייתה בשאלה מהו המועד הקובע לצורך מניין ארבע השנים הללו. לטענת משרד התקשורת, יש למנות אותן מן היום שבו הוענקו לסלקום ולפרטנר רשיונות כלליים למתן שירותי טלפוניה סלולרית (סלקום ב-1994 ופרטנר ב-1998). לעומתו טענות שתי החברות, כי מניין השנים מתחיל במועדים שבהם הוקצו להן התדרים הרלוונטיים.
האגרות נקבעות לכל מגה-הרץ של תדרים שמקבלות חברות הסלולר. לאחר מספר שינויים בעשור האחרון, הן עומדות כיום על 140,800 שקל למגה-הרץ בשנה הראשונה; 281,600 בשנה השנייה; 422,400 שקל בשנה השלישית; 563,200 שקל בשנה הרביעית; ו-704,000 שקל מהשנה החמישית ואילך.
מאחר שכל אחת מהחברות קיבלה למעלה מ-20 מגה-הרץ, מדובר באגרות של מיליוני שקלים בשנה. כך, למשל, תמורת 20 מגה-הרץ ישולמו רק 2.8 מיליון שקל בשנה הראשונה, ו-14 מיליון שקל מהשנה החמישית והלאה.
"התכלית בקביעת שיעור האגרה אינה ברורה"
השופטת אסתר חיות דנה בשאלה, האם ניתן לפרש את התקנות באופן המחיל את שיעור האגרה המדורג כל אימת שמוקצים למפעילות הסלולר תדרים חדשים - כעמדתן של סלקום ופרטנר.
היא אומרת, כי אחיזה לכך ניתן לאתר בטענתן, שלא נסתרה, ולפיה הן היו מסוגלות לעשות שימוש יעיל בתדרים רק לאחר מספר שנים, בשל הצורך בהשקעות עתק בתשתית התקשורת ובגיוס מנויים. לדברי סלקום, השימוש בתדרי הדור השני והשלישי הצריך השקעות של מאות מיליוני דולרים, ואילו פרטנר אומרת, כי החלה להשתמש בתדרים אלו רק בשנת 2004 וגם אז באופן חלקי בלבד.
"מנקודת ראות זו יש, איפוא, היגיון בקביעת שיעור אגרה מדורג המבטא את הקושי האינהרנטי עליו הצביעו העותרות לעשות שימוש יעיל במלוא היקף התדרים שהוקצו מיד עם הקצאתם, ויש בו לעודד את החתירה לשימוש יעיל בהם בתום שנות החיוב המדורג", אומרת חיות.
בשורה התחתונה קובע בג"ץ, כי התכלית הסובייקטיבית שעמדה ביסוד קביעת שיעור האגרה המדורג אינה ברורה כלל ועיקר, ואף אחד מן הפירושים שהצדדים מבקשים לאמץ אינו חף מקשיים. נוכח קושי זה, נפסק, יש לעשות שימוש בחזקה הפרשנית הקובעת, כי אין להטיל מס אלא על-פי תכלית ברורה.
חיות מסכמת: "במקרה דנן, נוכח אי הבהירות ביחס לתכליתו של שיעור האגרה המדורג, יש מקום לפרש את החיקוק באופן המקל עם העותרות. משכך יש לקבוע, כי שיעור האגרה המדורג שנקבע בחלק ג' לתוספת לתקנות חל על העותרות גם ביחס לתדרים שהוקצו להן בעקבות זכייתן במכרז".
משרד התקשורת: התשלום המדורג - הגנת ינוקא
שתי החברות קיבלו את תדרי הדור השני והשלישי בשנת 2002. לפי עמדת משרד התקשורת, היה עליהן לשלם 14 מיליון שקל כל אחת מאותה שנה; לפי עמדת החברות, מדובר היה בתשלום שמתחיל כאמור בפחות מ-3 מיליון שקל ומגיע לשיאו רק משנת 2006 ואילך.
בהנחה שמדובר ב-20 מגה-הרץ לכל חברה, ושאין מחלוקת כאמור על כך שמשנת 2006 עליהן לשלם 14 מיליון שקל, מסתכם היקף התשלום שבמחלוקת ב-28 מיליון שקל. סלקום ופרטנר קיבלו ממשרד התקשורת הודעות תשלום לשנת 2002 על-פי חישובו, אך כפרו בו וטענו כאמור שיש לחשב את האגרות לפי תעריף השנה הראשונה ולא לפי תעריף השנה החמישית.
באוקטובר 2003 הודיע מנכ"ל משרד התקשורת דאז לסלקום, כי הוא דוחה את טענותיה בכל הנוגע לשיטת חישוב האגרה. לדבריו, החברה חייבת למשרד 23.6 מיליון שקל, משום ששילמה את האגרה על-פי שיטת חישוב המקנה לה הנחה שהיא לא זכאית לה. המשרד הודיע על חילוט סכום זה מתוך הערבות שהעמידה סלקום במסגרת מכרז התדרים.
סלקום הגישה ערר על החלטה זו לשר התקשורת דאז, אהוד אולמרט. אולמרט דחה את הערר במרץ 2004, אך קבע, כי נוכח העובדה שבכוונת סלקום להביא את שאלת פרשנות התקנות להכרעה שיפוטית, יש מקום לקבוע "הסדר ביניים" על פיו תוכל סלקום לשלם מחצית מסכום החוב עד להכרעה שיפוטית בעניין. אותו הסדר הוחל מאוחר יותר על פרטנר.
בתגובה לעתירה טען משרד התקשורת, כי התשלום המדורג של האגרה מהווה חלק ממנגנונים שונים אותם כינה "הגנת ינוקא", המיועדים להקל על מתחרה חדש להיכנס לשוק, והמהווים כלי רגולטורי נפוץ ומקובל לקידום התחרות בתחום התקשורת כמו גם בתחומים נוספים. מכאן, שמתן הנחה חד-פעמית בסכומי האגרה למי שהחל את צעדיו בשוק הסלולר ולו בלבד, מהווה כלי לגיטימי למימוש הגנת הינוקא, שהיא על-פי פסיקתו של בית משפט העליון מנגנון סביר ולגיטימי שאינו פוגע בשוויון.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה