המדינה תפצה גם מי שנפגע כתוצאה ממניעת מעשי איבה

המדינה חייבת לפצות יישובי ספר גם על נזקים שנגרמו להם עקב פעילות מונעת של כוחות הביטחון, ולא רק בשל נזקי מלחמה. כך פסקה לאחרונה ועדת הערר לעניין מס רכוש במחוז הדרום.

נועה רבינסקי-רייכל, יצחק דגון ומשה דנוך קיבלו את ערעורם של הקיבוצים נירים וניר עוז, שיוצגו בידי עו"ד אייל סודאי. שני הקיבוצים מצויים בעוטף עזה, וחברי הוועדה מדגישים בפתח החלטתם, שהם "נמנים על אוכלוסיה קטנה ומצומצמת שהעול הביטחוני על גבה הינו גדול והעול הכלכלי הנובע ממנו בלתי נסבל". לדבריהם, לאוכלוסיה זו בראש ובראשונה כיוון המחוקק כאשר קבע את מנגנון הפיצוי בו חייבת המדינה.

הדיון נסוב על האיסור שהטילו כוחות הביטחון באפריל 2004 על ביצוע טיסות ריסוס בטווח של פחות מ-3 ק"מ מגבול רצועת עזה. ההוראה, שעמדה בתוקפה לסירוגין במשך עשרה חודשים, נבעה ממידע קונקרטי בדבר כוונתם של גורמים עוינים (כנראה החמאס) לבצע פיגועי ראווה נגד מטרות ישראליות, ובכלל זה - כוונה ליירט מטוסים ישראלים בסמוך לגבול הרצועה.

נזק כבד ליבול

כתוצאה מן ההוראה, הפסיקה חברת כימניר לרסס את שדותיהם של נירים וניר עוז, ונגרם נזק כבד לגידוליהם החקלאיים בשדות הסמוכים לגבול הרצועה. המדינה סירבה לפצות את שני הקיבוצים על נזקים אלו, בטענה שאין המדובר בנזקי מלחמה.

ועדת הערר קבעה, כי פרשנות החוק מאפשרת לפצות גם על נזקים שנגרמו כתוצאה מפעולות שנועדו למנוע מעשי איבה. "הדעת אינה סובלת, ופרשנות החוק אינה מאפשרת, כי יינתן פיצוי רק לניזוקים 'בנפש וברכוש' ולא לניזוקים מפעולת המניעה של אותה פעולת איבה", קבעו חברי הוועדה.

לדבריהם, אילו חלילה היה מופל מטוס ריסוס - אין ספק שהמדינה הייתה מפצה הן את בעליו והן את החקלאים שניזוקו בשל ההימנעות מריסוס שדותיהם. מכאן, שיש חובה לפצות את החקלאים גם אם המטוס הושבת כדי למנוע מראש את הסכנה שייפגע.

חברי הוועדה מוסיפים: "המציאות הישראלית קשה מספיק, בכדי להצדיק פיצוי גם כתוצאה ממניעה ולא רק כתוצאה מאובדן ופגיעה בפועל, במיוחד כאשר מדובר במקרה בו מנעו כוחות הביטחון פגיעה באזרחים, על-רקע מידע קונקרטי לפעולת איבה". העובדה שפעילות זו הצליחה, הם אומרים, אין משמעותה שיש לשלול את זכאות הניזוקים לפיצוי.

צילום: מאג על שדה כותנה ליד עזה [צילום: לידור שלמן]