עו"ד תבעו 7.9 מיליון מהבנק בטענות שווא

"משרד שבוחר להתבסס על לקוח מרכזי, אין לו אלא להלין על עצמו בדיוק כפי שמפעל יצרני שמייצר עבור לקוח אחד, גדול ומרכזי, לא יתבע בעתיד בתביעה על-פי יחסי עובד-מעביד בין המפעל ללקוח עם ניתוק הקשר ביניהם"

בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב דחה תביעה שהגישו עורכי דין נגד בנק דיסקונט למשכנתאות, בו ביקשו לקבוע ששררו ביניהם יחסי עובד-מעביד. בית הדין קבע, כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב משווע, וכללה טענות שווא.

קבלן עצמאי לכל דבר

עוה"ד בן-ציון ורחל כהן העניקו שירותים משפטיים לבנק בשנים 1959-2005. עד שנת 1988 לא היה הסכם בכתב בין הצדדים, והוא נחתם לאור דרישת הביקורת הפנימית של הבנק. בין היתר נאמר בו במפורש, כי עורכי הדין הם קבלן עצמאי לכל דבר ועניין, ועל היחסים בין הצדדים לא יחולו יחסי עובד-מעביד.

בשנת 2005 הודיעה מנכ"ל הבנק דאז, ענת קינן, לכהן על כוונתה להפסיק בהדרגה את ההתקשרות עם משרדו, והדבר נעשה לאורך 2006. לאור זאת, ביקש כהן מבית הדין לקבוע שהיו יחסי עובד-מעביד בינו לבין הבנק, ולשלם לו פיצויי פיטורים ופיצויי הלנה בסך 7.9 מיליון שקל.

כהן טען, כי הוא ורעייתו המנוחה עמדו לרשות הבנק בכל עת, היה להם קו טלפון פנימי של הבנק וחיבור ישיר למחשבו, הם השתתפו בישיבות שבועיות ודיווחו על פעילותם, והשתתפו בכל האירועים של הבנק ועובדיו הבכירים. הבנק היפנה לסעיף בהסכם שהגדיר את מעמדם של עורכי הדין, טען שכל המאפיינים של היחסים ביניהם מבהירים שהללו היו קבלנים חיצוניים, וציין שהם לא העלו טענה זאת לפני הפסקת ההתקשרות עימם.

מעין יחסי עובד-מעביד

השופטת אריאלה גילצר-כץ קובעת, כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב משווע, לנוכח העובדה שהם לא העלו טענה זו במשך עשרות השנים בהן העניקו שירותים לבנק. היא מציינת, כי מדובר במשפטנים שהיו יכולים להעלות טענה זו בזמן אמת, אך כאמור לא עשו זאת. עוד היא אומרת, כי חוסר תום הלב נמשך בעת ניהול התביעה, כאשר רק במהלכה חזר בו כהן מטענת קיום יחסי עובד-מעביד, וטען שהיחסים עם הבנק היו "מעין יחסי עובד ומעביד".

גילצר-כץ מציינת, כי לאור קביעה זו, אין צורך לדון כלל בתביעה לפרטיה, אך היא החליטה להתייחס לטיעוניו של כהן. גילצר-כץ מנתה אחד לאחד את המבחנים שנקבעו בפסיקה להיווצרות יחסי עובד-מעביד, וקבעה שאף אחד מהם לא התקיים במקרה הנדון. כך, למשל, לגבי מבחן ההשתלבות (לכהן היו לקוחות אחרים, הוא ניהל עסק משלו ולא ישב במשרדי הבנק), לגבי מבחן הפיקוח (כהן לא דיווחו לבנק על חופשותיהם ושעות עבודתם) ומבחני עזר שונים (כהן שילמו מס הכנסה וביטוח לאומי כעצמאים לכל דבר). היא גם מפנה את תשומת הלב לעדות שמסר כהן עצמו בהליך אחר, ובו אישר שהוא קבלן חיצוני של הבנק.

עוד מעירה גילצר-כץ: "משרד שבוחר להתבסס על לקוח מרכזי, אין לו אלא להלין על עצמו בדיוק כפי שמפעל יצרני שמייצר עבור לקוח אחד, גדול ומרכזי, לא יתבע בעתיד בתביעה על-פי יחסי עובד-מעביד בין המפעל ללקוח עם ניתוק הקשר ביניהם. ככל ספק שירות, גם על משרד עורכי דין כעסק כלכלי לקחת בחשבון כי ייתכן ובעתיד תסתיים התקשרותו עם לקוחו ולהיערך בהתאם".

גילצר-כץ מסכמת: "נוצר בפנינו הרושם, כי כל התביעה דנן היא יצירה מלאכותית המתבססת על טענות שווא ועל התבססות על הלכות שאינן ממין הענין, שנועדו להתגבר על כל ההסכמים שנוסחו על-ידי התובעים ולפיהם לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד בין הצדדים". כהן חויב בתשלום 25 אלף שקל לבנק.