"פגיעת טיל במכל האמוניה עלולה לגרום לאסון הירושימה"

שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה, ברכה בר-זיו, דחתה את בקשת חברת חיפה כימיקלים לאשר היתר בנייה רטרואקטיווי למכל האמוניה הממוקם על גדות הקישון. לדבריה, הבקשה אינה תואמת את התוכניות התקפות שחלות על המקרקעין.

השופטת גם ביקרה את התנהלותה של עיריית חיפה והוועדה המקומית לתכנון ולבנייה שאיפשרו את קיומו של המכל במשך 24 שנה למרות שלא היה לו היתר בנייה סופי.

הוועדה המקומית אומנם הדגישה בתשובתה במשפט את הסכנות בהצבת המכל במקום, אך לטענת השופטת לא פעלה מספיק בעניין. "מדובר בבקשה להתיר קיומו של מכל אמוניה המכיל 14 אלף טונה אמוניה על קרקע המיועדת להתנזלות ורעידות אדמה, באזור החשוף לסיכון ביטחוני. פגיעת טיל בגג המכל עלולה לגרום ל'אסון הירושימה' באזור מפרץ חיפה", נכתב בתשובת הוועדה המקומית.

ב-1986 העניקה הוועדה המקומית היתר בנייה לחברת חיפה כימיקלים להקמת מכל אמוניה באזור נמל חיפה. ההיתר הוצא מכוח התוכנית החלה על הקרקע ובניגוד לתוכנית המאושרת, והמכל נבנה בסטייה מההיתר. בשל הסטייה הוגשה בקשה נוספת ב-2000, הוועדה המקומית אישרה את הבקשה ב-2001 ודרשה כמה תנאים.

חיפה כימיקלים סברה כי עמדה בתנאים ואולם כשהוועדה המקומית דנה במסוכנותו של החומר המאוחסן במכל, נדחתה בקשת חיפה כימיקלים. בעקבות הדחייה הגישה חיפה כימיקלים ערר שנדחה גם הוא בטענה כי הסדרת המכל אמורה להיעשות ברמה ארצית ולכן לא ניתן להוציא היתר סופי.

בנוסף, נקבע בהחלטה של ועדת הערר כי נוכח העובדה שהתוכניות המופקדות לא אושרו במשך זמן רב אין אפשרות להוציא היתר למצב סופי של המכל.

חיפה כימיקלים עתרה לבית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט מינהלי. השופטת בר-זיו דחתה את העתירה וכתבה בפסק הדין: "הבקשה אינה תואמת את התוכניות התקפות החלות על הקרקע". השופטת הוסיפה כי אומנם חיפה כימיקלים טענה כי ניתן להוציא היתר על-פי התוכנית המאושרת, אך "לא נמצא בסיס לטענה זו".

לדבריה, התוכנית הקיימת קובעת יעודי מגרשים בלבד יתרה מכך, כותבת השופטת, הרי שחיפה כימיקלים כבר בבקשתה המקורית להיתר, הביעה את דעתה לפיה התוכנית המאושרת אינה מתאימה ולכן הגישה את הבקשה הנוספת. "עם זאת", כתבה השופטת בר-זיו, "לא ניתן להימנע מלהתייחס להתנהלות הוועדה המקומית בעניין".

לדבריה הוועדה המקומית הדגישה, בתגובתה לעתירה של חיפה כימיקלים, את הסכנה הגלומה במכל האמוניה לעשרות אלפי תושבי האזור, "ואולם באותו מצב דברים בדיוק אישרה הוועדה המקומית ב-86' את בקשת העותרת להיתר הקמת המכל. אין זאת כי הוועדה המקומית שגתה מלכתחילה כשנתנה לעותרת היתר להקמת מכל, אך מאז הקמתו ועד לאחרונה לא פעלה להריסתו או לסגירתו".