הטיפ נותר אצל המלצרית, שתקבל השלמה למינימום

בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב חייב מסעדה בתשלום עשרות אלפי שקלים למלצרית לשעבר בגין אי תשלום שכר מינימום, למרות שהטיפים שקיבלה עלו על שכר המינימום. זאת, משום שרוב הטיפים נותרו בידי המלצרית ולא עברו דרך קופת המסעדה, ולפיכך אין לראות בהם חלק משכרה כחוק.

ליאת כהן הגישה תביעה נגד רשת י. בעיר, מפעילת רשת המסעדות יטבתה בעיר, בעקבות עבודתה בסניף הרשת בקניון "אם הדרך" מפברואר 2002 עד דצמבר 2005. הסכם העבודה עליו חתמה כהן (לטענתה - תחת לחץ ובלא שנמסר לה העתק ממנו) קבע, כי שכר היסוד השעתי שלה יהיה שכר המינימום, היא תקבל שעות נוספות כחוק, ו-23 שקלים לשעה מתוך הטיפים שתקבל יועברו לרשת בעוד היתרה תישאר בידיה. בפועל, העבירה כהן 23 שקלים למשמרת. השכר ששולם לכהן, על-פי תלושי השכר שהציגה, היה נמוך משכר המינימום.

השופט אילן איטח היפנה לפסק הדין המנחה של בית הדין הארצי לעבודה בנושא טיפים, בו נקבע: "הננו מגדירים תשר כחלק מ'שכר עבודה' רק מקום שבו הוא נרשם ועובר דרך קופת המעסיקה. במקרה דנן כספי התשר ניתנו ישירות למשיבה, לא עברו דרך קופת המסעדה ולמסעדה לא הייתה שליטה על קבלת התשר".

במקרה הנדון, קבע איטח, למרות שהטיפים שקיבלה כהן עלו על גובה שכר המינימום, הרי שהרשת לא הוכיחה שהתייחסה אליהם כאל חלק מהכנסת המסעדה העוברת דרך קופת המסעדה. הרשת לא הקפידה על כך שהמלצרים ישלמו את הסכום הקבוע בגין כל שעת עבודה ולא הוכיחה, כי דיווחה על התשרים כעל חלק מהכנסות המסעדה.

לאור זאת קבע בית הדין, כי לא התקיימו הנסיבות המאפשרות לראות בכל הטיפים שקיבלה כהן לידיה משום שכר עבודה, אלא רק בטיפים שהפקידה בידי הנהלת הסניף בתום כל משמרת, שנרשמו בקופת המסעדה ושבאו לידי ביטוי בתלושי השכר.

בית הדין חייב את י. בעיר לשלם לכהן תשלם הפרשי שכר מינימום בסך 34 אלף שקל; החזר הוצאות נסיעה בסך 2,000; תמורה בגין עבודה בשבתות ובחגים בסך 4,200 שקל. לכל אלו יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מדצמבר 2005 ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף, חויבה י. בעיר לשלם לכהן הוצאות ושכר טירחה בסך 8,500 שקל.