30 שנה לרצח ג'ון לנון: הראיונות שכדאי שתכירו

30 שנה לרצח של ג'ון לנון. שלושה עשורים מאז ארבעת הכדורים של מארק דייוויד צ'אפמן, הכניעו אותו בכניסה לבניין דקוטה בניו-יורק, שם התגורר עם אשתו, יוקו אונו. המורשת המוזיקלית שלו עדיין חיה ופועמת, השירים עדיין זוכים לכמות השמעות מטורפת ולכמות מטורפת לא פחות של גרסאות כיסוי. תפיסת העולם הלנונית עדיין חיה וקיימת, הביטלס עדיין מוכרים אלבומים ונדמה שהנוכחות שלהם בעולם המוזיקה עדיין דומיננטית להפליא.

את יום השנה הזה מציינים בעשרות דרכים שונות ברחבי העולם. יש מי שמתיימרים לברור ולבחור את השיר הטוב ביותר בקריירה של לנון, יש כאלה שמספרים את סיפור חייו, יש תחנות רדיו שמקדישים לו יום שידורים, יש את המעריצים שיעלו לקבר ועוד אינספור דרכים לזכור את אחד מהכוכבים הגדולים אי פעם שזהרו מעל שמי עולם המוזיקה.

המסר של לנון עבר דרך השירים שלו ושל הביטלס אבל לא רק בדרך הזו. במהלך הקריירה שלו נתן לנון לא מעט ראיונות. חלקם היו גדולים ומיוחצנים, אחרים היו קטנים ומאולתרים יותר. בכולם הוא הפעיל את הקסם המילולי והאישי שלו והצליח לאלף את התקשורת ולגרום לה תמיד לחזור ולבקש עוד. השילוב בין חוש הומור בריטי, שנינות אדירה, כשרון עצום ואג'נדה ברורה, הולידו את אחד המרואיינים הטובים אי פעם. כדי לציין את יום השנה להירצחו, קבלו כמה קטעים מאותם ראיונות ששווה להכיר.

השלום מתחיל בתוכי. וגם בתוכך

ראיון של ילד בן 14 שהצליח להסתנן לחדר המלון של לנון בטורנטו והצליח לשכנע אותו להתראיין. 38 שנים אחר כך אותו הילד, ג'רי לויטן שמו, חובר לבמאי ג'וש רסקין ולמאיירים ג'יימס בריית'ווייט ואלכס קורינה. יחד הם עוטפים את הראיון בסרט מונפש קצר שמהווה כלי קיבול מופלא לשנינות חסרת הגבולות של לנון ולעל-זמניות של המסר שלו. הסרט, שקיבל את השם I Met The Walrus, היה מועמד לפרס האקדמיה בשנת 2008 בקטגורית סרט ההנפשה הקצר, וזכה ב-2009 בפרס אמי בקטגורית "הגישה החדשה" (הסרט האינטרנטי הראשון שזכה אי פעם בפרס היוקרתי).

בראיון תוכלו לשמוע את לנון מדבר על שלום ועל איך כל אחד מאיתנו יכול לקדם אותו. כל הפוליטיקה הגדולה והאנשים החשובים, נראים דרך הדברים שלו נפוחים הרבה פחות. משהו בכריזמה שלו מצליח לעבור גם דרך ההקלטה החובבנית ולשכנע שהשלום באמת נמצא במרחק נגיעה מאיתנו.

הצד השני של המטבע

ג'ון מגיע עם יוקו לראיון בתוכנית של דיק קאבט. חוץ מאווירת ההוללות של הסבנטיז ששולטת באולפן (אתם קולטים שפעם היה נורמטיבי לעשן בשידור?), קאבט מנסה לקחת את השיחה למקום מעט פרובוקטיבי. הוא מעמת את לנון ואונו עם הטענה שהיא זו שאחראית לפירוקה של האגדה המכונה ביטלס. השנינות וההומור של לנון מוציאים אותו טוב גם במקרה הזה. הוא זורם עם הטענה של קאבט ומשיב לו בפשטות: אם היא אחראית לפירוק של הלהקה, היא אחראית גם לכל הדברים הנפלאים שיצרו החברים מאז הפירוק. בוא ניתן לה קרדיט על זה. גאון, כבר אמרתי?