נדחתה בקשת המדינה לתקן כתב האישום נגד גיורא לב בפרשת ירקונים

הפרקליטות גילתה באיחור רב מידע הנוגע לכתב האישום בפרשת צומת ירקונים, וביקשה להרחיב עקב כך את כתב האישום בפרשה. ואולם, שופט בית משפט השלום בכפר סבא, מיכאל קרשן, דחה את הבקשה, תוך שהוא מותח ביקורת קשה על הפרקליטות ומחדליה.

כתב האישום המקורי הוגש באוגוסט 2006 נגד ראש עיריית פתח תקוה דאז, גיורא לב, ומי שהייתה מהנדסת העיר, מדלן אונגיל. הוא מייחס להם עבירות מתחום טוהר המידות הנוגעות להוצאת היתרי בנייה למבנה הפאואר סנטר בצומת ירקונים, בניגוד להחלטת הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים ולתוכניות בנוגע למקרקעין.

בדצמבר 2006 תיקנה המדינה בפעם הראשונה את כתב האישום והוסיפה לו שבעה נאשמים, ובהם עמוס לוזון (יו"ר מכבי פתח תקוה), חברת ע. לוזון נכסים והשקעות וחברת הכשרת היישוב קניונים ומרכזי מסחר. לאלו מייחסת המדינה עבירות לפי חוק התכנון והבנייה.

באפריל 2009, עוד בטרם החל שלב ההוכחות במשפט, תוקן כתב האישום בפעם השנייה, כך שללב ולאונגיל יוחסו לחילופין עבירות לפי חוק התכנון והבנייה. בדצמבר אשתקד תוקן כתב האישום בשלישית, בנושאים טכניים. כל זאת, כאמור, שלוש שנים לאחר הגשתו.

במאי השנה ביקשה המדינה לתקן את כתב האישום בפעם הרביעית. הפעם טענה המדינה, כי לב ואונגיל נכחו באולם הדיונים של הוועדה המחוזית לתכנון ובניה ב-17.12.1997, בעת שזו אסרה על הוועדה המקומית בפתח תקוה להוציא היתרי בנייה במקרקעין במתחם ירקונים, אלא באישור הוועדה המחוזית. המדינה גם ביקשה להוסיף תשעה עדי תביעה בקשר לפרשה זו.

לדברי פרקליטות מיסוי וכלכלה, הצורך בתיקון כתב האישום נתעורר לאחר שבאי-כוחה של אונגיל פנו אליה בבקשה לעיין בחומר חקירה בתיק אחר - פרשת "חצי חינם". בפרשה זו נחקרו אונגיל וראש עיריית פתח תקוה הנוכחי, יצחק אוחיון, בחשד לעבירות בתחום התכנון והבנייה. התיק נסגר בשנת 2003 בידי פרקליטות מחוז מרכז בשל העדר ראיות.

לדברי הפרקליטות, בעקבות בקשה זו היא פנתה לפרקליטות מחוז המרכז וליאח"ה בבקשה לאתר את החומר, שדבר קיומו לא היה ידוע לה. החומר הועבר לפרקליטות מיסוי וכלכלה, אשר הגיעה למסקנה, כי חלק ממנו רלוונטי לאישום בפרשת ירקונים.

הנאשמים התנגדו בתוקף לתיקון כתב האישום. לדעתם, מדובר ב"מקצה שיפורים" שמבקשת התביעה לערוך זו הפעם הרביעית, ולכך אין לתת יד. לטענתם, השיהוי הרב בהגשת הבקשה גרם נזק ממשי ומהותי ליכולתם להתגונן מפני הטענה החדשה, ובכך עלול להיגרם להם עיוות דין.

לדברי אוגניל, היא מעולם לא נחקרה בנוגע לטענה העובדתית שמבקשת המדינה להוסיף לכתב האישום, והחלטת הוועדה המחוזית מ-17.12.97 לא הוצגה לה בחקירותיה. לדבריה, הפרקליטות הייתה חייבת לפעול בשקדנות בנוגע לחומרי החקירה שבידה, ואם הייתה פועלת כך - הייתה מגלה את החומר המדובר בזמן המתאים.

לב העלה טענות דומות. לדבריו, הוא אינו מוכן לשלם את מחיר חוסר התיאום בין זרועות התביעה השונות, ולדעתו צירופו של חומר נוסף צריך היה להיעשות טרם הגשת כתב האישום ולא בדרך של בקשה לתיקונו שנים הרבה לאחר שהוגש.

קרשן ציין בהחלטתו, כי אין חולק שחומר הראיות העומד בבסיס בקשת התיקון נאסף במסגרת חקירת פרשת "חצי חינם" בידי אותה יחידת משטרה שחקרה את הפרשה העומדת ביסוד כתב האישום בפרשת ירקונים.

"המאשימה - פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה) - טוענת כי דבר קיומו של החומר נודע לה רק לאחרונה, בעקבות בקשת הנאשמת 1 לעיין בחומר שנאסף במסגרת פרשת 'חצי חינם'. אין לי יסוד לפקפק בהצהרת נציגי המאשימה, אולם לא יכול להיות ספק בכך שמדובר במחדל של ממש מצד המאשימה", קובע קרשן.

קרשן מציין, כי פרשת "חצי חינם" נחקרה לאחר פרשת ירקונים, על-ידי אותה יחידת משטרה (יאח"ה). "לא זו בלבד שמדובר במקרקעין סמוכים ובעלי אותו ייעוד (חקלאי), ובחלק מאותם נחקרים (הנאשמת 1 נחקרה בשתי הפרשות), אלא שטיב החשדות דומה", הוא מוסיף.

לדברי קרשן, פרקליטות מיסוי וכלכלה הגיעה באיחור ניכר להכרה שחומר המצוי בידה (ואין כל חשיבות לעובדה שהחומר מצוי היה פיזית בפרקליטות מחוז אחרת) רלוונטי לכתב האישום בפרשת ירקונים כאן.

אין ספק, קובע קרשן, כי כתוצאה ממחדל השיהוי, נפגעה יכולתם האפקטיבית של לב ואונגיל להתגונן מפני טענות המדינה. "הנאשמים יתקשו מאוד להתמודד עם הטענה החדשה, שכן סביר מאוד להניח כי במהלך התקופה הארוכה - ארוכה מאוד - מאז התנהלה החקירה בפרשה זו ועד היום (כעשר שנים) אבדו ראיות, זכרונם של עדים היטשטש ויתכן שעדים רלוונטיים אף עזבו את הארץ או חלילה הלכו לבית עולמם. הנאשמים לא אספו ראיות חיוניות שיכולות היו לסייע להם בתקופה הארוכה בה העלה החומר אבק במדפי היחידה החוקרת או התובעת. אכן, בנסיבות כאלה קיים חשש של ממש כי הנאשמים לא יזכו למשפט הוגן כתוצאה ישירה של מחדלי המאשימה".

קרשן מוסיף, כי עצם הגשת בקשת תיקון מהותית לכתב האישום בשלב כה מאוחר "מעוררת אי נחת קשה". הוא מסביר, כי כל תיקון נוסף בכתב האישום יוביל בהכרח להתמשכות נוספת של ההליך המשפטי, באופן שכשלעצמו עלול לגרום לנאשמים עיוות דין ולפגוע באינטרס הציבורי שבקידום משפט זה.

עוד מעיר קרשן, כי בקשת התיקון נולדה לאחר שנציגי הפרקליטות עיינו בחומר הראיות שנאסף בתיק "חצי חינם" - בעקבות בקשתה של אונגיל. כך נוצר מצב, בו בקשתה של הנאשמת לעיין בחומר שפוטנציאלית יכול היה לסייע בהגנתה, מביא לכך שיהיה עליה להתגונן בפני אישום נוסף.

"התנהלות המאשימה בעניין זה מעוררת אף היא אי נחת", אומר קרשן. "ככל רשות שלטונית, מצופה מהמאשימה לפעול בצדק ובהגינות כלפי הנאשמת 1. מוכן שאין להוציא מכלל אפשרות מקרים בהם יהיה זה מוצדק להשתמש, לצורך הוכחת האשמה, בחומר שהנאשם הוא שהביאו לידיעת התביעה, אולם משיקולי צדק רצוי שהמאשימה תפעל כך רק במקרים חריגים. ידוע לבית המשפט, כי המאשימה אינה נוהגת לעשות שימוש לרעת נאשמים בחומר שהביאו לידיעתה במסגרת בקשות לעיכוב הליכים, ודומה כי פרקטיקה דומה צריכה להנחות את המאשימה במקרים כגון זה שלפני".