מנהל ההשקעות הרי ספיר ישלם 260 אלף שקל לרשות ני"ע

בית משפט השלום בירושלים דחה את ערעורו של מנהל ההשקעות הרי ספיר, על חיובו לשלם לרשות ניירות ערך 260 אלף שקל בשל אי זיהוי לקוחותיו בהתאם לחוק לאיסור הלבנות הון.

ספיר התפרסם כאשר היה אחד מן המורשעים בפרשת ערד, לצידו של בעלי החברה, שלמה אייזנברג. באותה פרשה נדון ספיר למאסר על תנאי של שישה חודשים ולקנס של 200 אלף שקל, לאחר שהורשע בעבירות של קבלת דבר במירמה והכללת פרט מטעה בתשקיף. ספיר סייע לאייזנברג להעביר במירמה החלטה על מכירת ישרס, שהייתה בבעלותו הפרטית של אייזנברג, לערד הציבורית במחיר כפול משוויה האמיתי.

בפרשה הנוכחית קבעה הוועדה לעיצום כספי שליד רשות ניירות ערך, כי חברת ההשקעות של ספיר הפרה את החוק לאיסור הלבנות הון במעשים הבאים:

* לא אומתו פרטי זיהוי של 11 לקוחות (יחידים ותאגידים) באמצעות המסמכים הנדרשים על-פי הצו או שהמסמכים כאמור לא נשמרו כנדרש בצו.

* לקוחה אחת לא זוהתה פנים אל פנים.

* החברה לא החתימה את לקוחותיה על טופס הצהרה של נהנה ובעל שליטה.

* החברה לא דיווחה לרשות לאיסור הלבנת הון על חמישה חשבונות כפולים.

* החברה לא דיווחה על פעילות בשני חשבונות מנוהלים לאחר תקופת המעבר מבלי שהלקוחות זוהו פנים אל פנים.

* מאגר הנתונים הממוחשב של החברה לא כלל את כל הפרטים הנדרשים בחוק, ובמספר מקרים הפרטים במאגר נתגלו כלא-מדויקים.

לטענת ספיר, החלטת הוועדה הייתה שרירותית, מפלה לרעה, שגויה ונגועה בחוסר סבירות קיצוני ופתאומי בקביעת היקף העיצום הכספי. לדבריו, הוועדה התעלמה מכך שמדובר בעבירה ראשונה מצידה ובהפרות טכניות-מינהליות קלות וחד-פעמיות. ספיר טען, כי הקנס שהוטל עליו גבוה פי 24 מן הממוצע במקרים אחרים.

רשות ניירות ערך טענה מצידה, כי סמכותו של בית המשפט מוגבלת לבדיקת סבירות פעילותה ולא לעצם שיקוליה. לדברי הרשות, חובת זיהוי הלקוחות אינה טכני, אלא חלק מנשמת אפו של החוק לאיסור הלבנות הון. הרשות טוענת, כי אצל ספיר נמצאו שורה של הפרות וכשלים המצביעים על כשל מערכתי, שמצידו מלמד על זלזול בהוראות החוק ועל פגיעה קשה במאבק נגד הלבנות הון. לדברי הרשות, עובדות אלו גם עומדות בבסיס הקנס שהטילה על ספיר.

השופטת אנה שניידר דחתה את הערעור וקבעה: "כל הנסיבות נפרשו בפני הוועדה עובר למתן ההחלטה. על כן, בהחליטה להטיל על המערערת עיצום כספי, בעקבות הביקורת שנערכה אצלה, לא חרגה הוועדה מסמכותה לפי החוק ולא שוכנעתי, כי נפל פגם בתהליך קבלת ההחלטה. נראה כי מטרת החוק יושמה בשיקול דעת ראוי וסביר על-ידי הוועדה".

בעניין גובה הקנס ציינה שניידר, כי הוא נופל בהרבה מהקנס המירבי, העומד של 2.2 מיליון שקל. בנסיבות העניין, קבעה, הוועדה איזנה כיאות בין השיקולים השונים ואין מקום להתערב בפסיקתה.