העליון: לדון בבקשה לייצוגית נגד הבנקים בנוגע לצווי עיקול

בית המשפט העליון קבע היום (ד', 1.12.10), כי הבנקים מספקים שירות למי שמקבלים צווי עיקול על כספים המצויים ברשותם. לאור זאת, ניתן להגיש בקשה לתביעה ייצוגית נגד הבנקים בנושא זה.

שמונה תובעים מבקשים לאשר תביעה ייצוגית בסך 233 מיליון שקל נגד הבנקים, קופות הגמל והמדינה, בטענה שהראשונים אינם מוסרים מידע מלא על כספים המוחזקים בידיהם. במסגרת ההליך הסכימו התובעים למחוק מן התביעה את חברות הביטוח.

הבנקים ביקשו למחוק אותם על הסף, בנימוק שהתובעים אינם לקוחותיהם כמוגדר בחוק הבנקאות. לטענת הבנקים, רק לקוחות יכולים להגיש תביעות נגדם; הזוכה בצו עיקול אינו יכול להפוך ללקוח של הבנק בעל כורחו של האחרון; ציות לצו שיפוטי אינו "שירות" שמעניק הבנק ואינו בגדר "עיסוק" לפי הגדרתו בחוק הבנקאות.

שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, דרורה פלפל, דחתה את בקשת הבנקים. על כך הם ערערו לבית המשפט העליון, וזה דחה את ערעורם. יש לציין, כי החלטות אלו עדיין אינן מהוות אישור לניהול התביעה לגופה.

חוק תביעות ייצוגיות ולא הגדרות בחוק הבנקאות

השופט אליקים רובינשטיין קובע, כי הדיון בנושא צריך להיגזר מתכליתו של חוק תביעות ייצוגיות ולא מן ההגדרות שבחוק הבנקאות. הוא דן ארוכות בשאלה האם ציותו של הבנק לצו עיקול מהווה חלק מהשירות שניתן על ידו, ומגיע למסקנה חיובית ("לא בלי התלבטות").

לדברי רובינשטיין, העובדה שהבנקים נדרשים לאישורו של המאסדר בטרם ייכנסו לתחומי פעילות חדשים, נועדה למנוע מהם לפעול בתחומים לא-להם ובכך לפגוע במשק. ואולם, דרישה זו לא נועדה להגביל את אחריותם כלפי הציבור, אלא רק לצמצם את תחומי פעילותם.

לדעת רובינשטיין, על הבנקים מוטלת חובה לספק שירותים שאולי היו מעדיפים שלא לספק (כמו ציות לצווי עיקול), ולפיכך הזוכים בצווים אלו מהווים לקוחות שלהם לעניין חוק תביעות ייצוגיות. חובתו של הבנק לסייע לזוכים בצווי עיקול, מוסיף רובינשטיין, טמונה "בייחודיותו של התאגיד הבנקאי, במעמדו במשק וב'אוניברסליות הציבורית' של פעולתו, שהרי כמעט אין אדם מן היישוב שאינו לקוח של הבנק או נזקק לשירותיו, באופן מובהק ביותר".

קרבה משפחתית

עוד קובע רובינשטיין, כי בשלב זה של הדיון, אין להבחין בין הבנקים לבין קופות הגמל, בשל "הקרבה המשפחתית" ביניהם מבחינה מעשית ולאור השירותים הרחבים שהם נותנים לציבור.

השופטים עוזי פוגלמן וסלים ג'ובראן הסכימו עם רובינשטיין. הבנקים חויבו בתשלום הוצאות בסכום כולל של 200 אלף שקל.