"טרוריסטים יפגעו בסכר ויציפו את המלונות"

"הסכנה הגדולה ביותר מעליית פני ים המלח היא הצפת כביש 90, הוא כביש הערבה " - אמר היום (22.11.10) המהנדס טל פוגל, סגן מנכ"ל החברה הממשלתית להגנות ים המלח. הוא דיבר בכינוס שנתי מטעם איגוד המהנדסים בתל אביב. כביש 90 מחבר את אילת לאזור ים המלח ולמרכז וצפון הארץ.

פוגל אמר, כי החברה הממשלתית בודקת את כל הסכנות הצפויות כתוצאה מעלית פני ים המלח. אחד הנושאים שנבדק הוא פיגוע טרור, שיצור פרצה בסוללות העפר המגנות כיום על בתי המלון.

פוגל הסביר, כי ייצור האשלג, הברום והמוצרים האחרים, על-ידי חברת מפעלי ים המלח, מביא לריכוז כמויות גדולות של מלח בתחתית בריכה מספר 5, ששטחה 80 קמ"ר, בחלק הדרומי של ים המלח. כתוצאה מכך, עולים פני ים המלח ב-20 ס"מ בשנה. מאז 1952, עם חידוש יצור האשלג, עלו פני הבריכה ב-9 מטרים. לדבריו, בתי המלון על חוף ים המלח נבנו ללא תשומת לב לבעיה, ועתה מתבררת הסכנה הגדולה, הנוגעת ל-16 הקילוטרים של החוף בדרום ים המלח.

פוגל צייר תמונה קודרת של הסכנות , העלולות להתממש תוך זמן קצר:

* יש 90 נמצא בגובה של מטר וחצי מעל פני הבריכה. תוך מספר שנים, או אף קודם לכן אם יהיו גלים, יציפו מי הבריכה את הכביש, והדרך לאילת תנותק. בדיקותינו העלו, שזו הסכנה הגדולה ביותר לטווח הקצר.
* סערה תביא להצפת בתי המלון . נבנו 14 בתי מלון לחוף ים המלח, ובהם יותר מ-4,000 חדרים. כשבנו את בתי המלון, לא חשבו על הבעיה. זהו ענף כלכלי מוביל.
* סכנה נוספת היא עלית פני המים בנחל בוקק, דבר היכול להציף את מלון מרידיאן, ואולי גם מלונות אחרים.
* גם תשתיות אחרות, כגון כבישים פנימיים וביוב, בסכנה. קווי המתח הגבוה אינם בסכנה, אבל עליית פני המים תביא לכך שיהיה קשה להגיע אליהם כדי לתקן תקלות.
* סכנה חמורה נוספת היא פגיעת מי התהום ביסודות הקרקע . במים אלו תמיסות מרוכזות פי 10 לעומת מי הים התיכון. הן הורסות את הבטון המהווה את היסודות למבנים באזור.

בונים סוללות, מחפשים פתרונות

טל פוגל סיפר, כי החברה הממשלתית, בשיתוף פעולה עם בתי המלון, מחפשת פתרונות. ב-20 השנים האחרונות הגביהו את סוללות העפר המגינות על בתי המלון כן בנו שיגומים להגן על יסודות הבטון. לכולם ברור, שזהו פתרון זמני.

לדבריו, החברה עשתה עבודה יסודית, והגיעה למסקנה שיש ארבעה פתרונות, כולם יקרים ומעוררי בעיות:

* הפסקת הייצור במפעלי ים המלח. פתרון זה אינו מעשי. מפעלי ים המלח מייצאים במיליארד דולרים לשנה, ויש להם זכיון עד שנת 2035.
* קציר המלח, שיטה המופעלת זה שנים בירדן, במחיר של מיליארדי שקלים.
* הגבהה נוספת של הסוללות, על-ידי עפר או בניית קיר בטון. זהו פתרון פחות יקר, אך ברור שהוא בעל אופי זמני.
* הריסת בתי המלון ובניתם מחדש במרחק ניכר מהחוף. זהו פתרון יקר מאוד, שבתי המלון ומשרד התיירות מתנגדים לו בתוקף.

פוגל הזהיר: "אם תוך שש שנים לא יהיה פתרון – נאלץ לסגור את בתי המלון או את מפעלי ים המלח".