יש קלון במעשי הנגבי

בית משפט השלום בירושלים קבע (יום ג', 9.11.10) כי יש קלון בעבירת עדות השקר שבה הורשע השר לשעבר ויו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ח"כ צחי הנגבי. בעקבות פסק דין זה ייאלץ הנגבי לפרוש מן הכנסת. בדעה זו החזיקו השופטים אריה רומנוב ועודד שחם.

השופטים ציינו כי בהתאם להוראות סעיפים 42א' ו-42ב' לחוק יסוד: הכנסת, התוצאה של קביעה בשאלת הקלון מתייחסת רק לכנסת הנוכחית.

"נוכח העובדה שהמאשימה לא ביקשה להטיל על צחי הנגבי עונש מאסר לריצוי בפועל, וכיוון שלא הוטל עליו עונש מאסר לריצוי בפועל, הרי שמבחינת תנאי הכשירות הקבועים לחוק היסוד: הכנסת, אין מניעה חוקית לכך שיציג את מועמדותו לשמש כחבר כנסת בכנסת הבאה", קבעו.

עוד הוסיפו כי כיוון שבית המשפט לא הטיל על צחי הנגבי עונש מאסר, אפילו על תנאי, הרי שמבחינת תנאי הכשירות הקבועים בסעיף 6 לחוק היסוד: הממשלה, אין גם מניעה חוקית לכך שצחי הנגבי ישוב וישמש כשר.

עוד קבעו כי יוטל על הנגבי קנס בסך 10,000 שקלים או חודשיים מאסר תמורתו. נוכח הקלון שהוטל עליו הוחלט שלא להטיל עליו גם עונש של שירות לתועלת הציבור.

"כבר נקבע, כי העברתו של ראש הרשות מכהונתו קרוב לוודאי עשויה היא להשפיע על העונש שיוטל עליו: וראש רשות כי יועבר מכהונתו, ניתן להניח כי יוטל עליו עונש קל מן העונש שהיה מוטל עליו לולא הועבר מכהונתו", ציינו בפסק הדין.

עוד הוסיפו כי לא קיבלו את דרישת התביעה להטיל על הנגבי עונש מאסר על תנאי אלא רק התחייבות בסך 10,000 שקלים שלא יעבור על העבירה שעליה הורשע בשלוש השנים הקרובות.

השופט רומנוב ציין כי אופיו ותכונותיו של הנגבי אינם רלוונטיים לעניין הטלת הקלון. זאת משום שהקלון נועד להגן על הגוף הציבורי שבו הוא מכהן.

"הקלון לא נועד להעניש את האדם אלא להגן על הגוף בו הוא מכהן. המחוקק, באמצעות הקלון, ביקש למנוע פגיעה במעמדה של הכנסת אם אדם שדבק בו רבב יהיה חבר בה. המטרה היא לשמור על היגיינה ציבורית וניקיון כפיים", אמר.

השופט יואל צור, ראש הרכב השופטים שדן את הנגבי, היה בדעת מיעוט וטען כי לדעתו אין קלון במעשיו של הנגבי, אשר הורשע בבית המשפט במתן עדות שקר.

לטעמו של צור, הנגבי שילם את המחיר על עדות השקר בה הורשע בכך שלא כיהן בתפקיד מיניסטריאלי מאז שנפתחה החקירה נגדו. "הוא עבר הליך משפטי ממושך ושילם מחיר כבד, עבר תיקון ומרכין ראש בפני שלטון החוק", אמר.

חבר מפלגתו של הנגבי, ח"כ עתניאל שנלר (קדימה) הגיב על פסיקת בית המשפט ואמר כי תרומתו של הנגבי לבטחון המדינה תשפיע עוד שנים רבות.

"צחי הנגבי הוא לא רק פוליטיקאי, כי אם גם חבר ומנהיג, וצר לי ברמה האישית על החלטת בית המשפט. ח"כ הנגבי הוא אחד מעמודי התווך של המנהיגות הישראלית, והוצאתו ממעגל העשייה, ולו לתקופה קצובה, תפגע לא רק בו, אלא אף בחוסנה וביכולת עמידתה של מדינת ישראל בפני אתגריה הביטחוניים הגדולים", טען שנלר.

עוד הוסיף כי לצד כיבוד גזר הדין ולטובת מדינת ישראל, הוא מייחל לראות את ח"כ הנגבי, ככל שהחוק יאפשר, כאחד האוחזים בהגה המדינה.

השופטים: בסופו של דבר נותר השקר ובשקר יש קלון

להלן עיקרי דברי השופטים בפסק הדין:

לאחר שהרוח חלפה והאבק שקע, התייצבו בפנינו העובדות במלוא פשטותן, אך גם במלוא חריפותן: נגד חבר כנסת, שר בממשלת ישראל, התנהל הליך שיפוטי. לא היה מדובר בהליך הנוגע לאחד מענייניו הפרטיים, אלא בהליך שהתברר בפני יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, שופט בית המשפט העליון, אשר עסק בתקינותם של הליכי בחירות, ואשר במוקד עניינו עמד פרסום הנוגע לאופן התנהלותו של השר במשרד עליו היה מופקד. במסגרת אותו הליך, מסר השר תצהיר שקר והעיד עדות שקר. הוא עשה זאת לאחר שהוזהר פעמיים, שאם לא יאמר אמת, יהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק. בעדותו של השר בפני יו"ר ועדת הבחירות, היה גם יסוד מתעתע, כפי שעמדנו על כך לעיל. השר לא הודה במעשה. לא לקח אחריות. לא הביע חרטה. האם יש פגם מוסרי במעשיו? האם דבק בהם קלון? האם יוכל לשוב לעבודת הכנסת כתמול שלשום כאילו לא אירע דבר?

בסופו של דבר, חרף כל הנסיבות המקלות, חרף כל הטיעונים המלומדים שהובאו בפנינו, חרף כל מערך השיקולים הרחב שהיינו מוכנים לשקול, בסופו של דבר, נותר השקר. והשקר הוא שקר, ובשקר יש קלון.

מסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה שעדות השקר ניתנה ביחס לפעולותיו של הנגבי כשר. עמדנו בהכרעת דיננו על כך, שמעמדו של שר הוא מעמד של נאמן כלפי הציבור. ממעמד זה נובעת חובת גילוי מוגברת של שר בכל הנוגע לעניינים הקשורים לאופן בו ביצע את תפקידו, בין אם המעשים הם חלק מהגדרת התפקיד, ובין אם לאו. עדות השקר מהווה הפרה ברורה של חובה זו. יש בכך כדי להעצים את הקלון במעשים בהם הורשע הנגבי.

כפי שעמדנו על כך, השאלה העומדת בפנינו אינה רק שאלה ערכית. השאלה העומדת בפנינו נוגעת למעמדה של הכנסת, לכבודה, ליוקרתה, ולאמון הציבור הנושא אליה את עיניו, ומצפה לראות בנבחריו דוגמה ומופת של מידות טובות, תום לב ונטילת אחריות. יוצא, אפוא, כי שאלת הקלון אינה רק עניינו של הנגבי. שאלת הקלון היא גם, ואולי בעיקר, עניינה של הכנסת. היא גם, ואולי בעיקר, עניינם של חברי הכנסת. היא גם ואולי בעיקר, עניינו של הציבור כולו. שהרי הכנסת היא תמצית דמותו. נוכח תכלית החקיקה ובשים לב למטרות שהיא ביקשה להשיג, אין אנו מתקשים לומר, כי המסקנה המתחייבת במקרה שבפנינו היא, שיש לקבוע כי העבירה אותה עבר הנגבי, היא עבירה שיש עימה קלון.

אנו מחליטים, אפוא, לקבל את בקשתו של היועץ המשפטי לממשלה וקובעים, כי בעבירה שעבר הנגבי, יש קלון.