מה זה קרה לי, טוב לי או רע לי? לא יודע מה גרם לי להכניס מיוזמתי את הראש לבור נטול התחתית הזה, אבל לקחתי על עצמי משימה והדבקות מתבקשת. ריאל מדריד ומילאן, שני המועדונים המצליחים ביותר בהיסטוריה של הכדורגל הבין-לאומי ביבשת הצמיחו, רכשו והציגו ברבות השנים עשרות שחקני כדורגל מופלאים ולקראת המפגש ביניהן החלטתי להתחבט בשאלת השאלות: את מי הייתי שם בהרכב אולטימטיבי המשותף לשתיהן? לא בעשור האחרון ולא מאז הקמת ליגת האלופות, בכל הזמנים.
על פניו, נראה היה שמדובר במסע מהנה. כרגע, בעת כתיבת שורות אלה ואני מעריך שגם בהמשך, אני מתייסר. אין פה אפולוגטיקה, רק התלבטות בלתי פוסקת. איך אומרים לענק כמו רונאלדו שהוא בחוץ? איך מסבירים למיכאל לאודרופ שפשוט אין לו מקום בקישור שלי? איך שולחים את שבצ'נקו, דונאדוני, קוסטקורטה, וואה, שוסטר ובוטראגניו הביתה? איך מחליטים מי עדיין לא עשה מספיק? טוב, די לבכיינות, צריך להיות חזקים.
הקריטריון: בחירה על פי התקופה במועדונים הנ"ל בלבד ולא על כלל הקריירה. החוקים: מערך 2-4-4, לכל שחקן בהרכב יש מחליף, טעם אישי נכנס לשקלול. אלה ה-11 איתם אני הולך לקרב:
שוער: איקר קסיאס (ריאל מדריד)
תקופה: 1998 - היום
תארים במועדון: 4 אליפויות ספרד, שתי זכיות בליגת האלופות, גביע בין-יבשתי, תגלית השנה בספרד, 3 פעמים שוער השנה של אופ"א, שוער השנה בעולם של פיפ"א 2008/9, פעמיים שוער השנה בעולם מטעם ה-IFFHS.
סיפור המקרה: אגדה בהתוות. שוער שנהג בין הקורות כבן 35 כבר בגיל 18, בעל אינסטינקטים של טורף וזינוקים חתוליים. כמעט חסין פציעות, עמוס בתארים ולאורך מרבית הקריירה שלו האפיל על כל מתחרה פונטציאלי. הקפטן ושחקן הבית הכי חשוב כיום של ריאל מדריד המתחדשת.
מחליף: סבסטיאנו רוסי (מילאן, 1990-2002). אנדר-רייטד בגלל ההגנה המופלאה של הרוסונרי שהתייצבה לפניו בתחילת שנות ה-90'. שמר על רשת נקיה יותר לאורך יותר זמן מכל אחד אחר בהיסטוריה של הסרייה A, ליגה של שוערים אדירים, והקדים כאן שמות כמו סאמורה, גאלי, בויו ודידה.
מגן ימני: קאפו (מילאן)
תקופה: 2003-2008
תארים במועדון: אליפות איטליה, זכיה בליגת האלופות, גביע עולם למועדונים.
סיפור המקרה: במבט ראשון, בוודאי ביחס ליתר חברי ההרכב, נראה שהברזילאי הוא בעל המאזן הדל ביותר. במבט שני, אם תצליחו לקלוט אותו, מדובר במגן ימני ששרף את האגף של כל יריבה אפשרית ופשוט הגיע קצת מאוחר מדי לסן סירו. 14 שנה אחרי שהחל את הקריירה המקצוענית, נחת קאפו במילאנו והפך כמעט בן-רגע לאחד המגנים הימניים הטובים בהיסטוריה. באנקר מוחלט בהרכב נבחרת ברזיל, מדינה שלא בדיוק חסרה אף פעם שחקנים על המשבצת הזאת, וב-11 של הרוסונרי. היו לו נחישות, הקרבה, ראיית משחק, יכולת מסירה ואיכויות בהגנה, רק זמן חסר לו.
מחליף: מאורו טאסוטי (מילאן, 1980-1997). חלק בלתי נפרד מהקבוצות הענקיות של סאקי וקאפלו. מגן עם ממוצע גבוה מ-34 משחקים בעונה על פני 17 שנה. עם כל הכבוד לשחקנים כמו צ'נדו, סלגאדו וראמוס, לא באמת הייתה לו כאן תחרות על הספסל.
תקופה: 1977-1997.
תארים במועדון: 6 אליפויות איטליה, שלושה גביעי אלופות, שני גביעים בין-יבשתיים, כדור הכסף של אירופה (1990), שחקן המאה של מילאן במאה ה-20.
סיפור המקרה: אחד מגדולי הבלמים בהיסטוריה, סמל ששיחק במועדון 20 שנה ולא עזב גם במעידות לליגת המשנה בראשית שנות ה-80', אגדה שאכלה דשא במשך 719 משחקים. שחקן קשוח, בעל בגרות מרשימה, תחושת אחריות מפותחת ותזמון מבריק. סביר להניח שהיה מתברג לכל הרכב אולטימטיבי אפשרי.
מחליף: אלסנדרו נסטה (מילאן, 2002 - היום). אליפות ושתי זכיות בליגת האלופות הן רק קצה הקרחון בכל הקשור לתרומתו של נסטה להגנה של מילאן בשנים האחרונות. בלם אלגנטי, קשוח, ווינר ובעל משחק ראש נדיר. 6 פעמים שחקן ההגנה של השנה באיטליה, למרות שנים של דשדוש באדום-שחור. הועדף על פני גאלי וקוסטקורטה.
בלם: פרננדו היירו (ריאל מדריד)
תקופה: 1989-2003.
תארים במועדון: 5 אליפויות ספרד, שלושה גביעי אלופות, שני גביעים בין-יבשתיים, שחקן ההגנה של השנה מטעם אופ"א (1997/8).
סיפור המקרה: איפה עוד שמעתם על בלם/קשר דפנסיבי שמבקיע 21 שערי ליגה בעונה אחת? נכון, בשום מקום. יש שחקנים שמתפקדים כמו מאמן נוסף על כר הדשא, פרננדו היירו היה מנהל, סקורר ואפילו טריילר לא רע (אם ניתן להשחיל מונח מהכדורסל). מנהיג עם כוח הנעה בלתי פוסק, נוגח אדיר ושחקן בעל מיקום פנומנלי. סיים קריירה מפוארת במדריד עם 126 שערים ב-598 הופעות. בלם, כבר הזכרתי?
מחליף: מאנולו סאנצ'יס (ריאל מדריד, 1983-2001). אחד מחמשת החברים ב"קינטה דל בויטרה" האגדית, שטרפה את הליגה הספרדית במהלך שנות ה-80'. זכה עם הבלאנקוס בשמונה אליפויות, שני גביעי אלופות ושני גביעי אופ"א, ענד את סרט הקפטן במשך 13 שנה ושני רק לראול בכמות ההופעות עם 710.
מגן שמאלי: פאולו מאלדיני (מילאן)
תקופה: 1985-2009.
תארים במועדון: 7 אליפויות איטליה, 5 גביעי אלופות, 3 גביעים בין-יבשתיים, 3 פעמים המגן השמאלי של השנה מטעם אופ"א, שחקן ההגנה של השנה באיטליה (2004), מצטיין גמר ליגת האלופות 2003.
סיפור המקרה: באופן טבעי, המילה סמל חוזרת על עצמה פעמים רבות בכתבה מסוג זאת. באופן חריג, אין הרבה פעמים בהן המילה סמל מתייחסת לשחקן ששיחק 24 עונות ו-132 ימים ברציפות במדי אותה קבוצה, כאשר במהלך הזמן הזה מעולם לא ירד מ-19 משחקים בעונה. מגן מושלם בעמדה בה הכי קשה למצוא הצלחות. שחקן אלגנטי בעל ריאות מברזל, רגליים מפלדה ולב זהב, שהחזיק מעמד 902 משחקים, ושיא ליגה בן 647 הופעות.
מחליף: רוברטו קרלוס (ריאל מדריד, 1996-2007). אולי העובדה שנולד בחוות קפה סמוך לסאו פאולו הפכה את הגוץ הברזילאי לשחקן כל כך תזזיתי. רגליים שמשגרות טילי שיוט, מהירות שלא מותירה כמעט שטחים מתים, קשיחות שלא לוקחת שבויים ואחריות שלא רואים אצל הרבה שחקני הגנה ברזילאים.http://www.sport5.co.il/SIP_STORAGE/FILES/8/194388.jpgקשר אחורי: פרנק רייקארד (מילאן)
תקופה: 1988-1993.
תארים במועדון: שתי אליפויות, שני גביעי אירופה, שני גביעים בין-יבשתיים, הזר המצטיין באיטליה (1992).
סיפור המקרה: תשכחו מהתדמית המהוססת שהוצמדה לו עם עזיבת עמדת המאמן בברצלונה, רייקארד השחקן לא דפק חשבון לאיש על כר הדשא. קשר שהפך את תפקידו משחקן הורס לגורם שמייצב ובונה במרכז השדה, מנהיג חכם ומנוע אנרגטי. גם העובדה שהוא כובש השער היחיד בגמר האלופות ב-1990 העניקה לו קרדיט.
מחליף: פרנסיסקו חנטו (ריאל מדריד, 1953-1971). השם קלוד מאקללה כבר היה כתוב כאן, אבל שורת התארים של פאקו חנטו פשוט לא הניחה להשאירו בחוץ. אז נכון, הוא שיחק יותר שמאלה מאשר במרכז, אבל אי אפשר להתעלם מבחור שהיה גורם מרכזי ויציב בזכיה ב-12 אליפויות ו-6 גביעי אלופות.
קשר: ריימונד קופה (ריאל מדריד)
תקופה: 1956-1959.
תארים במועדון: שתי אליפויות, 3 גביעי אלופות, כדור הזהב 1958.
סיפור המקרה: שלוש עונות בלבד שיחק ריימונד קופשבסקי הצרפתי בבירה הספרדית, אבל אלה היו שלוש עונות מופלאות. בורג מהותי בפרויקט הגלאקטיקוס המקורי של הנשיא סנטיאגו ברנבאו, פליימייקר מבריק, מוסר מחונן ו-ווינר אמיתי. שחקן השנה באירופה ב-1958 והמוח החריף ביותר על המגרשים באותה תקופה.
מחליף: דיאן סביצ'ביץ' (מילאן, 1992-1998). לא פיגו, שוסטר, קאקה או לאודרופ, אלא בחור מונטנגרי מתולתל וצנום שעשה קסמים בכל נגיעה בכדור והיה הלב של מילאן המתחדשת בראשית שנות ה-90'. גאון בעל ראיית משחק נדירה ובעיטה אדירה שכיום משמש כנשיא ההתאחדות בארצו.
קשר: זינדין זידאן (ריאל מדריד)
תקופה: 2001-2006.
תארים במועדון: אליפות, גביע אלופות, גביע בין-יבשתי, הזר הטוב בספרד (2002), מצטיין גמר האלופות (2002), שחקן השנה של אופ"א (2002), שחקן השנה בעולם של פיפ"א (2003).
סיפור המקרה: השחקן הטוב ביותר על פני הכדור מאז דייגו מראדונה היה הנפגע הגדול ביותר מתקופת הגלאקטיקוס הראשונה של פלורנטינו פרס. בעוד שכולם עסקו בחציית הכביש של פיגו, בתספורת של בקהאם ובחולצה של רונאלדו הוא ניסה לחבר את הפאזל להצלחה. גאון כדורגל, בועט מאיים, מוסר נפלא, מנהיג שקט, ולעתים גם עצלן לא קטן. למרות פלאטיני, השחקן הצרפתי הגדול בהיסטוריה.
מחליף: ג'יאני ריברה (מילאן, 1960-1979). הנער שנרכש ב-200 אלף דולרים כדי להחליף את חואן סקיאפינו הפך עד מהרה לאחד מהשחקנים המבריקים בתבל וסחף את הרוסונרי לזכיה בארבעה תארים אירופאיים, כולל גביע האלופות הראשון שלהם ב-1963. אם לא הצרפתים, הוא היה בהרכב.http://www.sport5.co.il/SIP_STORAGE/FILES/0/194390.jpg
קשר התקפי: אלפרדו די סטפאנו (ריאל מדריד)
תקופה: 1953-1964.
תארים במועדון (קחו אוויר): 8 אליפויות ספרד, 5 זכיות רצופות בגביע אירופה לאלופות, גביע בין-יבשתי, 5 פעמים מלך שערי הליגה הספרדית, שתי זכיות בכדור הזהב (1957 ו-1959), פעמיים מלך שערי גביע אירופה, 4 פעמים ספורטאי השנה בספרד, ויש עוד כמה.
סיפור המקרה: גדול שחקני ההרכב שלפניכם, אולי גדול השחקנים אי-פעם ובוודאי גדול שחקני הליגה הספרדית לדורותיה. אול-אראונד פלייר ששלט כמעט בכל תפקיד במגרש, מנהיג כריזמטי, כובש אדיר בעל שליטה אבסולוטית בכדור וכנראה הכדורגלן הכי ווינר שדרך על הדשא. הגלאקטיקו הזוהר מכולם, היהלום בכתר של ריאל מדריד. השתכנעתם?
מחליף: רוד חוליט (מילאן, 1987-1993 ו-1994/5). מנהיג גבוה, אנרגטי וחזק שהיה המרכז של השלישיה ההולנדית המופלאה ההיא. סייע להביא שני גביעי אירופה רצופים והיה שחקן השנה באירופה ב-1987. העובדה שהוא גם זמר רגאיי רק מוסיפה לו נקודות זכות.
חלוץ: ראול (ריאל מדריד)
תקופה: 1994-2010.
תארים במועדון: 6 אליפויות, 3 גביעי אלופות, שני גביעים בין-יבשתיים, תגלית העונה בספרד (1995), 3 פעמים חלוץ השנה של אופ"א, פעמיים מלך השערים בספרד, 5 פעמים שחקן העונה בספרד.
סיפור המקרה: מלך שערי ריאל מדריד בכל הזמנים, מלך ההופעות של הבלאנקוס בכל הזמנים, מלך שערי ליגת האלופות בכל הזמנים. אפילו שם המשפחה שלו הוא בלאנקו. עקבי, יציב, ממלכתי, נחוש ובעל מיקום פנומנלי וחוש ריח לשערים שפשוט לא מתפוגג לרגע. אבי מלר ונדב יעקבי ייעצו להזיז אותו הצידה לטובת ואן באסטן, אבל לא מצאתי בתוכי את הכוחות לספסל את השחקן שהוא הכי ריאל שיש.
מחליף: מרקו ואן באסטן (מילאן, 1987-1993). אם הקריטריון היה ענקים שהקריירה שלהם נגדעה בטרם עת, ההולנדי הזה היה הראשון ברשימה. חלוץ מחונן, כשרון מבריק, ווינר עצום וקורבן לגופו שלו. כבש 125 שערים בשש עונות עם מילאן, שחקן השנה בעולם (1992) ושלוש פעמים שחקן השנה באירופה.
חלוץ: פרנץ פושקאש (ריאל מדריד)
תקופה: 1958-1966.
תארים במועדון: 5 אליפויות ספרד, שלושה גביעי אלופות, גביע בין-יבשתי, כדור הכסף (1960), ארבע פעמים מלך שערי ספרד, פעמיים מלך השערים של גביע האלופות (1960 ו-1964).
סיפור המקרה: גדול חלוצי תבל בשנות ה-50' וה-60' של המאה הקודמת, היהלום והמנהיג של נבחרת הפלא ההונגרית ובעל אחת מהרגליים השמאליות הכי מוצלחות שנראו על המגרשים. על פי הארכיונים המפורטים של ה-rsssf, מאגר סטטיסטיקות מופרע בהיקפו, כבש בקריירה המפוארת שלו לפחות 746 שערים. 206 מתוכם היו לו ב-223 משחקים רשמיים במדי ריאל, ממוצע של 0.92 למשחק. הגדולים ביותר? רביעיה בגמר האלופות ב-1960 ושלושער בגמר 1962. מספיק להרכב.
מחליף: הוגו סאנצ'ס (ריאל מדריד, 1985-1992). אחד הכובשים הפוריים בהיסטוריה חצה את הכביש מאתלטיקו לריאל והפך לסקורר שקרע רשתות בלי אבחנה. 4 פעמים מלך השערים של ספרד במדים הלבנים, 5 אליפויות רצופות ורק גביע אופ"א אחד לרפואה ביבשת.
• סייעו בהכנת הכתבה: אבי מלר ונדב יעקבי
http://www.sport5.co.il/SIP_STORAGE/FILES/7/194397.jpg
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה