בד"ץ העדה החרדית בבני ברק אישר הסכם בין שני אנשי עסקים חרדים, שמטרתו הייתה להונות את הסוכנות היהודית ואת רשות המיסים. ואולם, בית המשפט המחוזי בתל אביב ביטל אתמול (א', 31.10) את פסק הבוררות של בד"ץ.
הפרשה נחשפה כאשר המפסיד בבוררות, הרב אברהם צינוירט, ביקש מבית המשפט לפסול את פסק הבוררות. הפסק נתן תוקף מחייב להסכם בין צינוירט לבין הרב אהרון אייזנברג, במסגרתו תיאמו הצעות במכרז קרקע של הסוכנות.
בראש הבד"ץ בבני ברק עומד הרב נסים קרליץ, מחשובי הרבנים במגזר החרדי, ובית הדין שלו נחשב למוביל וליוקרתי במגזר זה. בבית הדין 36 דיינים, רובם מתנדבים, והוא דן בכ-1,000 תיקים בשנה. בשנים האחרונות הרב קרליץ כמעט ואינו יושב לדין, והדיין הבכיר הוא הרב יהודה סילמן - שחתום גם על פסק הדין שביטל בית המשפט.
לצידו של הרב סילמן, שגם הוא מן הידועים שברבני המגזר החרדי, ישבו לדין בתיק זה הרב אליעזר פרבשטיין והרב כהן. הם אישרו את ההסכם למרות שצינוירט ואייזנברג אמרו להם במפורש, שהוא בלתי חוקי.
אייזנברג וצינוירט התכוונו להתמודד בנפרד במכרז של הסוכנות היהודית למכירת קרקע. אייזנברג הציע לצינוירט שלא להתמודד, וכך אמר בעצמו בסיכומיו בהליך הבוררות:
"אנחנו הצענו לנתבעים דמי פרישה, והובהר להם שעד 10.5 מיליון דולר אנחנו ודאי נציע בהתמחרות, כי בכל מקרה לנו זה כדאי, כלכלי ומשתלם. ובמהלך הדברים הסברתי לו שסוף סוף אני יזכה בזה במחיר הגבוה ביותר ואז השתמשתי בטיעון: למה שהכסף ילך לסוכנות אוכלי נבלות וטריפות במקום שיישאר אצלנו".
לדברי אייזנברג, הוא הציע לשלם לצינוירט "דמי פרישה" של 2.5 מיליון דולר. מאוחר יותר התברר, שדווקא צינרויט הוא העומד לזכות במכרז, והוא הסכים לשלם לאייזנברג 1.15 מיליון דולר תמורת הסרת הצעתו. בנושא זה אמר אייזנברג בזמן הבוררות:
"היה ברור שלא מדובר כתחליף לכסף שיועבר לסוכנות ובתנאים שלהם אלא בכסף שחור, כי בסכום הזה הרי משתלם - אף משתלם מאוד - היה לקבל את פרישתנו במחיר כזה, כי בכל מצב אחר היינו מתמודדים ותנאי הסף של המחיר היו למעלה מ-10 מיליון דולר, כי הרי הוסבר והוכח שעד למחיר הזה היינו בוודאי מורווחים".
השופטת: הסכם לא חוקי שמטרתו - הונאת רשויות השלטון
השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן מביאה בפסק דינה שורה של התבטאויות של שני הצדדים, מהם עולה בבירור שהם ידעו היטב שמדובר בהסכם בלתי חוקי, הן מצד תיאום ההצעות במכרז והן מצד היבטי המס. כך למשל אמר אייזנברג בסיכומיו בפני הבד"ץ:
"הנתבע הודה במהלך הדיונים בבית הדין שכשדובר על כך שאנחנו נשלם לו דמי פרישה, היה ברור שהכסף לא יהיה מדווח וכל הנתונים מוכיחים למעלה מכל ספק שכך גם היה ברור לכולנו במהלך ביצוע ההסכם... סוכם במפורש שיועבר על ידו [על-ידי צינרויט] אל ה"ה אייזנברג סך 1.15 מיליון דולר ולא עלה על דעת מי מהם שיצטרכו לקזז מהסכום הזה עשרות אחוזים לרשויות ולשלטונות המדינה הציונית".
הבוררים הגדילו לעשות כאשר ציינו בפסק דינם: "זה פלילי להביא דבר כזה לבית המשפט". למרות זאת הם אישרו את ההסכם בין השניים וחייבו את צינרויט לשלם לאייזנברג את אותם 1.15 מיליון דולר.
אגמון-גונן קובעת, כי ברור שמדובר בהסכם בלתי חוקי, שמטרתו להונות את הסוכנות היהודית, והמהווה עבירה על חוק ההגבלים העסקיים ואולי גם על חוקי המס. היא מכנה אותו "הסכם בלתי חוקי מסוג מיוחד, שכן מטרתו היא הונאת רשויות השלטון". לאור זאת קבעה, כי ההסכם נוגד את תקנת הציבור ולפיכך הוא בטל.
בסיכום פסק הדין, כתבה אגמון-גונן: "הגשת סיכומי הצדדים בבוררות, בו מבהירים שני הצדדים כי מדובר בהסכם בלתי חוקי, שמטרתו להונות את הסוכנות היהודית, לבית המשפט מהווה עזות מצח. משהתברר כי הבוררים, על-אף שהיו מודעים לכך כי מדובר בהסכם בלתי חוקי בעליל, נתנו לו תוקף, אין מנוס מביטול פסק הבוררות".
אגמון-גונן הורתה למזכירות להעביר עותקים מפסק דינה אל היועץ המשפטי לממשלה ואל הממונה על הגבלים עסקיים, כדי שישקלו אם יש מקום להעמיד לדין את הצדדים להסכם. כמו-כן הורתה להעבירו לסוכנות היהודית, כדי שתבדוק האם הסכם זה השפיע על המכרז המדובר.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה