תקדים: בית המשפט חייב את 'מנורה' לממן טיפול רפואי לעובדת זרה - למרות דיווח לקוי

בית משפט השלום בתל אביב מתח ביקורת על דרך התנהלותה של אחת מחברות הביטוח (מנורה) ושל נותנת השירותים 'פמי - ניהול שירותים רפואיים בע"מ', בנוגע לביטוח בריאות פרטי הניתן על ידן לעובדים זרים. הביקורת הועלתה במסגרת פסק דין.

חידושו העיקרי של פסק הדין, הוא בעצם ההתערבות של בית המשפט בהתנהלותן של חברות הביטוח - בעניין העובדים הזרים, וכן בקביעה כי יש לפרש את החריג לכיסוי הביטוחי, על-פי הצו של שר הבריאות, בצורה מצמצמת, לפיה אין די בהערכה רפואית כי העובד לא יחזור לעבודה בתוך 90 יום, אלא יש צורך בקביעה ודאית בעניין.

בחודש אוקטובר 2001 התקין שר הבריאות צו, הקובע תנאי מינימום לביטוח בריאות לעובדים זרים. למרות זאת, ארגון 'רופאים לזכויות אדם' דיווח, כי הוא מטפל בכל שנה בעשרות תלונות של עובדים זרים כנגד חברות ביטוח, אשר לטענתו מתחמקות בשיטתיות מכיסוי שירותי בריאות בסיסיים לעובדים זרים, ומרבות בשימוש בטענות משפטיות שונות, תוך ניצול העובדה שעובדים זרים אינם יכולים להגן על זכויותיהם בצורה אפקטיבית.

התובעת, עובדת זרה מן הפיליפינים, שיוצגה על-ידי עו"ד דורי ספיבק מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, נזקקה לניתוח דחוף להסרת גידול ממוחה - לאחר שלקתה במחלת האקרומגליה. חברות 'מנורה' ו'פמי' סירבו לממן את המשך השירותים הרפואיים, ואף הודיעו על ביטול הפוליסה. הם טענו, כי העובדת לא תהיה כשירה לחזור לעבודה תוך 90 יום מן הניתוח, ולכן מתקיים חריג לכיסוי הביטוחי, על-פי הצו.

טענה נוספת שהעלו הנתבעות, שיוצגו על-ידי עו"ד גנור, היתה שהעובדת הסתירה בהצהרת הבריאות אותה מילאה עובדות רפואיות מהותיות, ובמיוחד איחור של מספר חודשים במחזור הווסת שלה, במועד הכניסה לביטוח, זאת בניגוד לחובת הגילוי החלה עליה.

השופט ד"ר קובי ורדי דחה את טענות חברת הביטוח וקיבל את התביעה במלואה, תוך חיוב חברת הביטוח בתשלום 10,000 ש"ח הוצאות, בקובעו כי הגם שבנוסח הצו של שר הבריאות לא נקבע מנגנון ביקורת ופיקוח שיפוטי, הרי ש"ברור שבית משפט יכול ואף צריך לפקח על ביצוע האמור בצו ובפוליסות המוצאות מכח הצו, תוך שאיפה לתוצאה הוגנת, מאוזנת וצודקת, שזה תפקידו ו'נשמת אפו' של בית המשפט...".

עוד קבע השופט ורדי, כי "במקרה של עובדים זרים, שלא תמיד שולטים באופן מלא גם בשפה האנגלית, מן הראוי שחברות הביטוח יכינו שאלונים מפורטים וספציפיים לגבי הצהרות בריאות", אותם מתבקשים העובדים למלא קודם הכניסה לביטוח, כאשר במהלך עריכת שאלונים אלה אין להתעלם מהמנטאליות השונה האפשרית של עובדים זרים הנובעת מהיבטים אישיים, סביבתיים, תרבותיים, חברתיים וסוציאליים.

כך במקרה שלפנינו - מאחר והעובדת לא נשאלה שאלה ספציפית על הפרעות במחזור הווסת, יש לדחות את טענת חברת הביטוח כי היה עליה להשיב בחיוב לשאלה אחרת בדבר בעיות גינקולוגיות. לא ניתן היה לצפות מהעובדת, שהעידה כי מעולם לא פנתה לרופא גינקולוג, גם כאשר היתה בהריון, וסבלה גם בעבר מהפרעות במחזור, כי תחשוב שאיחור של כשלושה חודשים במחזור הוא "בעייה גינקולוגית".

השופט ורדי אף הוסיף, כי הצו שהותקן על-ידי שר הבריאות מהווה פריצת דרך וצעד חשוב לשיפור מצב העובדים הזרים, אם כי הצו בעייתי מבחינת העובדים הזרים, מכיוון שדווקא אלה מהם שחלו במחלות קשות יותר ולא יוכלו לחזור לעבודה תוך 90 יום אינם מכוסים ביטוחית, ונשלחים חזרה לארצם לאחר ייצוב מצבם. כדי לתת מענה לבעייתיות זו, יש לפרש את החריג לכיסוי הביטוחי בצורה מצמצמת, לפיה אין די בהערכה כי העובד לא יחזור בתוך 90 יום לעבודה, ויש צורך בקביעה ודאית בעניין זה, שלא היתה קיימת בענייננו.

פרשנותו זו של ורדי נסמכת על הלשון הנחרצת של הצו, כמו גם על הדיון שנערך בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת באפריל 2001, טרם אישרור הצו.

מידע נוסף על הזכות לבריאות של עובדים זרים בישראל בכלל, ועל פגיעה בזכויות בריאות של עובדים זרים על-ידי חברות ביטוח פרטיות בפרט, ניתן למצוא באתר האינטרנט של 'רופאים לזכויות אדם' - www.phr.org.il.