"עו"ד רפואה מעל בכספי העזבון - יש לשלול רשיונו"

ילדיה היתומים של אישה שמתה מסרטן בשנת 2001, פנו לפני כחודש במכתב לוועדת המשמעת של לשכת עורכי דין, בו פירטו מספר תלונות נגד עו"ד דורון רפואה - שייצג את אמם המנוחה בעודה בחיים, ושימש מנהל עזבונה, אך מעל בתפקידו זה בצורה חמורה.

על-פי התלונה, העביר עו"ד רפואה זמן ימים ספורים לאחר פטירתה של אם הילדים סכומים של מאות אלפי שקלים במצטבר לחשבונו הפרטי מחשבונות הנאמנות של האם, כשלאחר מכן טען כי מדובר בשכר טירחה, מבלי שהציג כל הסכם הנוגע לסכומי טרחה שנקבעו עם האם.

עו"ד רפואה לא הסתפק בכך, ואף משך בתקופה זו כ-60,000 דולר מכספת שהייתה בבעלות המנוחה, ונתן מתוכם כ-20,000 דולר ללקוחו, שהיה בן זוגה של האם (לדבריו, מדובר היה בחלק ממנתו בצוואה). במהלך השבעה, אסף עו"ד רפואה את בגדיה של המנוחה וחילקם לאחרים. כל זאת, בלא רשות או הסכמת ילדיה, שהיו אז קטינים צעירים.

תלונה נוספת נוגעת לבקשות שונות שהגיש רפואה לביהמ"ש בשם לקוחו, ושאת האגרות עליהם שילם מתוך הכפסים שבחשבון הנאמנות, בלא שהוסמך לכך.

על צוואתה וקיומה של האם התנהל משפט בבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן. עד לסיום המשפט מונו לעזבון המנוחה מנהלי עזבון זמניים. עו"ד רפואה מסר לידי המנהלים הזמניים את הדוחות על רכוש האם כפי שהצהיר שהיו ידועים לו, והמנהלים הזמניים הסתפקו בדוחות אלו ולא בדקו את אמיתות תוכנם, כשחלק מהחשבונות הנ"ל בכלל מצויים בחו"ל.

לאחר מתן פסק הדין בביהמ"ש לענייני משפחה מונו מנהלי העזבון הנוכחיים, עוה"ד עלס דוברונסקי וזורח רוזנבלום, והוגש ערעור לביהמ"ש המחוזי בניסיון לסיים את התיק מחוץ לכתלי בית המשפט. בשלב זה התברר לילדים כי אמם המנוחה החזיקה כספת בשוויץ וכי עו"ד רפואה לא דיווח על כך לאיש למרות שידע על קיומה.

בשלב זה חשדו הילדים כי ייתכן ועובדות נוספות בדבר עזבונה של אמם אינן ידועות להם, וביהמ"ש לענייני משפחה התיר להם בצו לבצע בדיקה מקיפה של החשבונות בחו"ל, למרות התנגדות עו"ד רפואה. לאחר זמן קצר התברר כי עו"ד רפואה משך מחשבון המנוחה כ-120 אלף דולר במזומן מחשבון האם בחו"ל כחודש וחצי לפני מועד פטירתה, בעודה מאושפזת בביה"ח במצב קשה, תוך שימוש בייפוי כח שניתן לו ממנה.

בעקבות פנייה של מנהלי העיזבון, מסר עו"ד רפואה באמצעות בא-כוחו כי אין בכוונתו לספק הסברים כלשהם בדבר המשיכה, או לגבי השימוש שנעשה בכסף. לחאר שחויב על-ידי בית המשפט למסור דוח על נכסי העזבון ולהשיב לשאלות כפי שנשאלו על-ידי מנהלי העזבון, מסר עו"ד רפואה תצהיר בו טען כי המנוחה מסרה לו ייפוי כח לבנק שיאפשר לו עיון בחשבונות בלבד, אך לא יאפשר לו ביצוע פעולות כלשהן. בבדיקה מול הבנק התברר כי רפואה פעל באמצעות ייפוי כח שלא הטיל עליו כל מגבלה.

"לאור סרובו של עו"ד רפואה להסביר מדוע משך 120 אלף דולר במזומן מחשבון אמי ז"ל ומה עשה בסכום שמשך, אין לנו ברירה אלא להסיק מסקנה כי מדובר במשיכה שלא כדין ואין לנו ברירה אלא לפנות אליכם בתלונה זו על העושק שבוצעו על ידו", כתבו הילדים. "אנו מגישים תלונה זו בכאב לב מפני שכילדים סברנו כי עו"ד רפואה הוא ידיד אמת של אימא ז"ל, והנה מתברר כי הוא בגד בה ובנו וכל ידידותי הייתה על-מנת למלא אחר תאוות הבצע שלו".

"180 אלף דולר לשנה אינם הופכים אדם לזוכה מן הערבון?!"

ביום שלישי השבוע (5.10.10) הגישו ילדיה של המנוחה ומנהלי עזבונה בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון, בטענה כי ביהמ"ש המחוזי עשה עוול כאשר קבע כי על המבקשים היה להביא ראיה לכך שהשכר בגובה של קרוב ל-60% משווי העזבון הינו שכר טירחה מופרז, על-ידי קבלת 3% מהעיזבון לשנה באמצעות מע"מ.

בבקשת הערעור נכתב כי "גם אלמלא היה עו"ד רפואה נוגס נגיסה כה משמעותית בעזבון, נגיסה המדגימה באופן בולט, ברור וקיצוני את היותו זוכה מן העזבון, היה על בית המשפט המחוזי להחשיבו כזוכה מן העזבון על-פי הצוואה".

עוד נכתב כי "חשבון פשוט היה מגלה כי שכרו של עו"ד רפואה עולה ללמעלה מ-15 אלף דולר לחודש. שווי העזבון הוערך בלפחות 6 מיליון דולר. 3% מסכום זה מהווים 180 אלף דולר לשנה. האמנם שכר של 15,000 דולר חודש בחודשו למשך 17 שנים עבור טיפול בהשכרת שתי דירות וניהול חשבון המחוייב על-פי חוק בהשקעה סולידית אינו שכר ההופך את מקבלו לזוכה מן העזבון?!"

עוד מוזכרת בערעור פרשת משיכת 120 אלף הדולר במזומן מחשבון המנוחה. "טעה בית המשפט המחוזי הנכבד בסרבו לקבל ראיות חדשות שנודעו למבקשים במהלך כתיבת פסק הדין... משיכת הכספים מלמדת על ניצול לרעה של אמון המנוחה בעו"ד רפואה וממילא מחזקת את מסקנת בית המשפט לענייני משפחה".

לבסוף נכתב כי "תמוהה קביעת בית המשפט המחוזי לטיהורו של עו"ד רפואה בהתעלמו מכך שזה נטל לעצמו מתוך כספי העירבון, על דעת עצמו, בטרם קוימה הצוואה, ללא פנייה לבית המשפטי, סכומים של קרוב ל-300 אלף שקלים, כאשר סכום של כ-256 אלף שקלים נטל עו"ד רפואה לעצמו ביום העסקים הראשון שלאחר לווית המנוחה או ביום שלמחרתו".